דפנה בלאו / הרגע שבין הלילה ליום |
מחווירים השמים,
גיצי המדורות
שעל החוף
כבים.
אל מאחורי הגדרות
נאסף הים.
במרחקים מדמים
מפרש בודד.
עוד ליטוף משמים,
חיבוק ריק.
אנשים
מתנתקים מחיבוקם
ושבים בודדים איש
למיטתו.
החיוך כבה ונעלם
הפנים נעטפים חיוורון.
נכנסת למיטה
מנסה לישון
יום חדש מתחיל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|