הייתה זאת אותה שגרת בוקר רגילה:
לקום, לאכול, לצחצח שיניים ולצאת.
מדי פעם הייתה מפנקת את עצמה והתקלחה,
אבל רק מדי פעם. יעלה אהבה לישון,
אהבה את ההרגשה של לשכב על המיטה ולהרדם אחרי
יום עמוס או סתם אחרי צהריים משעממים...
אבל הקטע של לעצום את העיניים ולהרגע, לתת למחשבות לנדוד
תמיד שימח אותה, עורר אותה. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, כמו
שנאמר...
הפעם, יעלה לא התעוררה לבד. לצידה שכב עומרי, הזיון הכי טוב
שהיה לה.
הם הכירו במסיבה של חברה משותפת, אחר כך ירדו לקפה של אחרי
המסיבה ומשם לפה הם התעוררו בבוקר, במיטה של יעלה.
משהו בעומרי משך אותה, משהו בו גרם לה לאהוב אותו, לחשוק בו.
משהו גרם לה לבטוח בו מעבר לכל ספק ולהנות איתו במיטה שלה...
יעלה לא ידעה מה זה, מה זאת אותה תשוקה שהיא חשה.

עומרי התעורר במיטה זרה, בבית זר, וחש כמו בבית.
הוא ידע שזאת אהבה ממבט ראשון, הוא כמה אליה,
רצה אותה, רצה לנשק כל איבר בגופה, רצה להיות ההוא
שמתעורר לצידה כל בוקר, ההוא שמכין לה קפה וארוחת בוקר.
הוא ידע שזה לא זיון חד פעמי, שזה יותר מזה, הוא לא הרגיש כמו
אחרי
כל זיון שלו - העיקר לברוח משם - אלא משהו אחר, הוא רצה
להשאר.
הוא ידע שזה הזיון הכי טוב שלו, אולי בגלל שרצה אותה יותר מכל
ושאיתה זיון זה אהבה ועם השאר - זיון זה זיון...
הוא הרגיש מבולבל מצד אחד וחד וברור מהצד השני, ברור יותר מכל
דבר אחר בחיים שלו.
עומרי התיישב, חיפש את יעלה ולא מצא אותה. הוא נבהל וחשש שמה
שהוא מרגיש איננו הדדי,
אך חששותיו נבלמו ברגע שיעלה צעקה מהמטבח אם הוא כבר ער וכמה
סוכר לשים בקפה.

ההמשך יבוא...