רוני ידע שאם יבצע את המשימה שמוטלת על חבר כנופיה,  יתקבל
לשורותיו. זה היה חלומו, אז יפסיקו ללגלג עליו. על קומתו
הנמוכה, על שזולגות לו דמעות על כל מילה פוגעת שאביו החורג
מטיח בו.
אחיו התקבל כבר, הוא בן 16. בארבע שנים גדול ממנו. אז מה!
גם הוא יצליח.
בלילה כשכולם ישנו התגנב לחדרו של אחיו גנב את האקדח שלו והלך
לבצע את המשימה.
שעות הוא הסתובב ברחובות. תחילה חשב לחסל את מומו השיכור
השכונתי ששכב קבע לפתח חנות המשקאות נוחר בשכרותו. "לא ,הוא לא
מספיק חשוב."
אחר כך חשב לחסל את מוכר הפיצות שפתוח כל הלילה. "לא כדי, אז
לא יהיה מי שימכור לו פיצה והוא מאוד אוהב פיצה." הוא ביטל גם
את חיסולו של השכן ממול שחזר מעבודת לילה, הוא היחיד בשכונה
שמעיז לענות לאביו החורג וזה מרגיז אותו, והוא מבסוט מזה.
לבסוף חזר הביתה ניכנס לחדרו של אביו. הוא ישן ונחר בקול,
השנאה יקדה בליבו,  ירה בו את כל המחסנית.  האקדח היה כבד ורקד
בידיו. הוא גם פצע אנושות את אימו.
יצא מרוצה מהבית ומיהר לביתו של ראש הכנופיה לספר לו כשהוא
נוטף דם אך מאושר.