"היא יושבת לה על הדשא הירוק, בשמלה הכחולה, מחייכת חיוך שמאיר את הבוקר הקודר
ביותר שלי - ואני עדיין מצליחה לזכור אותה רק בשחור לבן...
וזה תמיד הזמן...
נע כל כך מהר ומותיר אותי מאחור.
משכיח ממני את כל מה שרציתי לזכור.
ואתם כולכם שם, סיגריה ביד, רגעים של שתיקות - שיגעון מייחד ואינספור של
דמעות.
ממשיכים הלאה בזמן שהעולם שלי מתעקש לעצור.
וזה תמיד הזמן שלא עושה את שלו!
מותיר אותי מאחור עד שלא נותר כוח.
מזכיר לי את כל מה שניסיתי לשכוח...
סיפורי אלף לילה ולילה שזורים במעטפת פראית של תקוות.
שיגעון מייחד ואינספר חלומות.
מלודיה עצובה שמסתתרת מאחורי פנים נבוכות...
והיא עדיין יושבת שם, על דשא ירוק, עם שמלה כחולה, מחייכת חיוך שמאיר את הבוקר
הקודר ביותר שלי.
ואני - כמו בסרט אמריקאי ישן
זוכרת את החסר, רק בשחור לבן..."
