אני לא כמו כולם,
למעשה לא כמו רובם.
הם חיות, ממש מטורפים.
כאלה חרמנים.
רואים נקבה, מיד בוחנים
את כל גופה, כל חזותה.

מעטים הם הבוחנים את הפנים.
בוהים בעיניים, חוקרים את הנשמה.
שואפים להכירה דרך אשיותה.
אך בכל זאת חפצים בגופה.

אני מזן שונה, ממש לא דומה.
אני שואף לדבר,
מנסה להתנזר, רוצה לברר.
ממה היא עשויה, ממה קורצה.
מנסה לרדת לסוף דעתה.

אולי אני סתם שקרן?
גם אני חרמן.
משתייך לאותה משפחה גדולה טורפת וחסרת רחמים.
אולי גם אני כמו כולם מנסה להכנס לה לתחתונים.
אלו מזימות מודחקות, רעות.
הייתי אומר נדירות.

בסוף כל יום,
טרם נשכב לישון.
אני שב לאותה משאלה פשוטה.
ממלמל שוב על אותה בחורה,
אבל שמה שוב השתנה.