כל כך הרבה.
באמת.
אבל מצד שני.
אני עדיין פה.
בחדר שלי.
באוזניות.
שקוע במחשבות על כלום.
ומה כבר רציתי?
להתאהב?
טיפש!
שברירי הצעירות הללו נותנים לי תקווה.
תקווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|