כל חיינו אנו מגששים במבוך מסדרונות בחיפוש אחר פריצת דלתות
המובילות לחדרים. בחדרים ישנן כורסאות, חלקן נוחות, חלקן פחות.
אנו מחפשים אחר כורסא הנוחה דיו לנו כדי להעביר בישיבה עליה את
חיינו המייגעים. חלקינו מוצאים את הכורסא, וחלקינו לא...
האנשים בני המזל המוצאים כורסא נוחה, או מתפשרים על כורסא
בעלת נוחות בסיסית, יושבים ומעבירים את הזמן במציאת הפוזיציה
הנוחה ביותר שתגרום למיצוי העצמי המקסימלי שלנו. לאחר שעברנו
על כל הפוזיציות שיכולנו להעלות ברוחנו, וכבר לא נוח לנו, אז
אנו קמים וחוזרים לנסות לפרוץ דלתות שנראות מובילות לחדרים עם
כורסא נוחה יותר. החיפוש הוא ארוך ומייגע אך תמיד מחזיקה אותנו
הציפייה שיום אחד נמצא את הכורסא המושלמת שנוכל לשבת עליה עד
סוף חיינו בסיפוק עילאי.
תהליך הפריצה הוא תהליך ארוך ומסובך, בד"כ, ורמת הקושי שלו
עולה ככל שהכורסא בפנים החדר נוחה יותר לכאורה. רק לכאורה.
הפורצים מלידה שבינינו, בד"כ, עוברים על הרבה חדרים וכורסאות
כי הם מאמינים שתמיד יוכלו למצוא כורסא יותר נוחה ויותר מספקת.
חלקם מוצא וחלקם לא...
אלה שאינם פורצים מלידה ולא מומחים בנושא, מוצאים, בד"כ, כורסא
אחת, מתיישבים עליה, ומשלים את עצמם שהיא מספקת דיו כדי להעביר
את חייהם עליה, אך יש חלק קטן בינינו שאינו מומחה בפריצות ובכל
זאת מצא את כורסת הנפש שלו. בני מזל...
רובנו, כמעט כולנו, בין אם פורצים טבעיים ובין אם חסרי ידע
וניסיון בפריצת דלתות, מחפשים תמיד אחר כורסא טובה יותר ונוחה
יותר, לא מסופקים מאף ריהוט יוקרתי ואידיאלי ובטוחים שימצאו את
כורסת הנפש שלהם בעתיד הקרוב. אלה הם מכורי הנדידה, המסכנים
ביותר שצריכים להעביר את כל חייהם בייסורי חיפוש השווא. לבסוף
הם מתים חסרי כל סיפוק עצמי.
קיים בינינו חלק, קטן אמנם, בד"כ לא פורצים מעולים, של אנשים
שאיבדו את אמונתם במציאת כורסא נוחה, או שהם פורצים כל-כך
טובים והמבוך שלהם כל כך קטן שהם הספיקו לבדוק את כל הכורסאות
הקיימות שחייהם מציעים להם.
אנשים אלה הם המתאבדים.