הוא הביט בה.
היא מעליו עם עיניים עצומות וחצי חיוך והוא מסתכל...
בפעם הראשונה הוא לא מצליח ללכת לאיבוד ברגע.
בפעם הראשונה הוא עוצר ומסתכל עליה באמת, בוחן כל הבעת פנים
ומנסה להבין מה גורם לו להרגיש כל כך שונה.

בשנה וחצי האחרונות הם נפגשו כמעט כל יום, לפעמים פעמיים ביום,
אצלו בדירה. הם לא יצאו החוצה ביחד, אף אחד לא יבין מה הם
עושים יחד, שני אנשים כל כך שונים, במקומות אחרים לגמרי בחיים,
אז הם נשארו אצלו. זה היה יותר פשוט.

כל פגישה התחילה והסתיימה במיטה, בין לבין הם דיברו. בעיקר
עליו.
על הילדות שלו, אהבות ישנות שלו, מה עוצר אותו מלהתקדם בחיים
וכמה זה חשוב להיות אמיתי.

בסוף כל פגישה כזו הוא הסתכל לה בעיניים, לנסות לראות אם חס
ושלום יש שם איזה ניצוץ של רגש כלפיו. רק כדי להיות בטוח, הוא
תמיד דאג לזרוק אליה איזה משפט בסגנון "רק שלא תתאהבי בי, אה"
או "הסיפור הזה שלנו נהיה יותר מדי קבוע... שלא תתרגלי".
זה לא שינה שום דבר, היא תמיד חזרה למחרת.

לפעמים לא התחשק לו לדבר אז היא היתה שמה איזה דיסק, מכינה
קפה, נשכבת לידו ונותנת לו לגעת, לאט, בגוף שלה, בנשמה שלה.

הוא הביט בה.
היא מעליו, מתפתלת, בעולם אחר.
בפעם הראשונה הוא שם לב לריח המתוק של השמפו שלה.
בפעם הראשונה הוא שם לב לחום הגוף שלה וכמה הוא נעים לו.
בפעם הראשונה הוא הרגיש חמים בפנים.
אז הוא עצם עיניים בחיוך ונסחף איתה לעולם שלה.

קרני שמש ראשונות חדרו לחדר.
היא התעוררה בשקט, התלבשה ,נעמדה בפתח החדר והסתכלה עליו ישן.
לפני שהלכה היא רכנה ונישקה אותו, בפעם האחרונה.