זכור, זכור, את העלים הנושרים של ליברפול,
הפאבים המתוקים של כאוס - לעולם לא נשכחו -
נוהגים על כתפנו העירומות, טובעים בתוך קרח
וסודה מעורבבים, עם כמה טיפות של בורבון,
מביטים אחד לאחד השני, מביטים במפות האפלות,
מסריחות מעשן סיגריות, של אימפריית הסדינים המתפוררת שלנו.
הראש שלנו, כתף נפולה - להיסלח מאחורי קרח.
שעון עתיק מתקתק זמנים עתיקים -
זה כבר צהריים בבוקר, אמא - זה צהריים? -
הביטו, שום דבר לא נופל חוץ מחן ומזל טוב, כלום -
הביטו לכיסא העירום שלוב הרגליים, ללא מין, מלא משמעות,
כל מעשיות העולם נארזו בראשו, כל המתים -
נשכחו בשלג - נשכחו בזמרה ישנה המושרה במקהלה שקטה.

היי בטוחה, אמא, הרעיונות הבלתי נתפסים הללו,
נחקרו בידי החברה, ניגעו בידי אלים יוונים מתים,
רק כדי להיות ללעג, להישפל בידי אבותינו הקדומים -
האם החיה של הפלנטה תנשוך את כולנו? - אומה -
רק כדי לסלוח, אני גר בתל-אביב, ליד הרחובות בלי האור,
בלי אכילות, בלי טעויות בזיהוי, אני רואה בעתיד פלאים,
אני רואה - מה אני רואה? - הפרעה הישן של גבעתיים,
הגולם של רמת גן, משוטטים לבניינים מלאי רכישה של
"הכל מוכן", "סחורה מלאה", תחתונים - אין עיר בשבילך,
שכחתי כבר את הירח המוזהב שהיה תלוי מעליי, מזמזם,
כמו להקת זבובים - שום דבר חוץ מירח, שמיים, כוכבים,
האורות של תל אביב, האורות של המכוניות המאירות דרך
תל אביב - הן נוסעות על דמך, הן נוסעות על דמי - הדם
של הירקון חסר הלא-מוצף, אגם של דיכאון עמוק, טובע,
טובע, טבוע, הלעולם-לא טנק ולעולם-לא בגדים לעולם
לא היו שלי - תקפצי לי אירופה!