בחורה יפה בבית קפה.
מחכה, מחכה.
כבר תשע ועשרה.
בחורה יפה בבית קפה, בוכה.
והאיפור נמרח על פניה.
פניה היפות, עכשיו מלאות דמעות.
דמעות של עצב, של דיכאון.
בחורה יפה בבית קפה, בוכה, ולא יודעת למה.
מזמינה חשבון, הולכת הביתה.
הולכת בדרך הלא נכונה.
במסלול היאוש היא בחרה.
לאן שייקחו אותה רגליה, שם יהיה יעדה.
רגליה היפות, כבר מלוכלכות.
וגופה החטוב כבר עייף וכאוב.
אבל היא ממשיכה לצעוד.
לצעוד עד אינסוף, עד קצה העולם.
אולי שם היא סוף-סוף תמצא את הגבר המושלם.