החלום שלי ישבה במרחק נגיעה ממני במשך חצי שעה, ואני...
אני בהיתי.
יושב, יד שמאל בתחבושת אלסטית, ימין מחזיקה את "שתהיי לי
הסכין",
לב מתפוצץ, הראש לא מבין מה קורה, והפה מסרב לעבוד.
ניסיתי לדבר, פתחתי פה ולא יצא הגה,לא הברה, אפילו לא אות.
ניסיתי לצעוק, ורק אני שמעתי את הצעקה, מהדהדת בראשי מאוזן
לאוזן, למצח וללסת, רק לא לצאת.
עכשיו, שעתיים אחרי, עדיין מנסה לקלוט איך אתמול בלילה ראיתיה
בפעם הראשונה בחלום והיום היא ישבה במרחק מטר ממני.
הראש כואב, הבטן מתהפכת, יד שמאל מקללת את יד ימין ורק הלב
שותק, כמו מורד המבקש לאהוב פעם אחרונה לפני מותו בטרם עת
ומעוצבן על כליאתו.
אני מרגיש עייף, גוסס ,מחפש מקום לשכב בפעם האחרונה ולדמיין
אותה עליי, מתחתי, לידי, בתוכי ומסביבי.
התמונה שלה מתחילה להיעלם לי, החלום מתחיל להיטשטש והלב שותק.
סכין חותכת בבשר והלב שותק, מסרב לדבר עם גוף שמסרב לאהוב.
ציפורן נקצצת, דם זורם, ניתז על הרצפה וצעקה מקפיאה נשמעת,
קורעת את הגרון אך הלב שותק.

שקט...
התעוררתי שטוף זיעה חמה.
מתברר שהכל הייה חלום.
אני מקרב את הראש לכרית כדי לשמוע את הלב, שומע פעימות רגועות,
מנקה את עצמי וחוזר לישון.


בהזדמנות זו אני מוסר תודה מכל הלב לניק דרייק, לגרוסמן של
ההשראות, וללב האוהב.