[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דרור שולומון
/
יום שני

סיפור קצר זה נכתב עבור תחרות "נוער חושב מחר" 2005. הסיפור
זכה במקום ה-15 והתפרסם בספר התחרות שכלל את 15 היצירות הטובות
של שנת 2004 ואת 16 היצירות הטובות של שנת 2005. עוד על מיזם
"נוער חושב מחר" ניתן למצוא באתר המיזם:
www.my-israel.co.il


בשביל מרבית אזרחיה של מדינת ישראל היה זה יום שני ככל יום
שני. השעה הייתה שמונה וחצי, עוד מעט יתמלאו הכבישים בתלמידים
הנוסעים לבתי הספר והוריהם הממהרים לעבודה. גם בשביל אלה
בן-אליעזר לא היה דבר מיוחד ביום זה, שום דבר שייתן לה סיבה
מספקת לצאת מהמיטה בכל אופן. בשביל בעלה דויד לעומת זאת, המצב
היה שונה. את רבע השעה האחרונה בילה בצחצוח נעליו וזאת לאחר
שבחצי השעה לפניה ניקה את רובהו. רובה התבור-6 עמד בפינת
האמבטיה ונראה כאילו זה עתה יצא ממפעל הנשק בנגב. משסיים לצחצח
את נעליו, נעל אותן, יצא מהאמבטיה ונכנס לחדרו. הוא התייצב
מצידה הימני של המיטה והביט לעבר המראה. הוא בחן עצמו מקדימה
תחילה ולאחר מכן החל להסתובב ולבחון עצמו מזוויות שונות. באותו
הזמן פקחה אשתו את עיניה והביטה עליו. "אתה חושב ששר החוץ יציע
לך לרקוד?" שאלה וצחקקה קלות. "אני מקווה מאוד שלא", השיב
בקצרה והמשיך לבחון עצמו. הוא לחץ על קטע מראה ומיד גדלה
ההשתקפות. שלושת עלי התאנה, או הפלאפלים כפי שנקראו בשמם
העממי, על כתפו של דויד הבריקו. מובן שהמראה שהייתה מולו לא
הייתה אותה מראה רגילה, מחזירת אור, שהייתה נפוצה בכל בית עוד
במאה הקודמת. מכשיר זה היה מתוחכם בהרבה. גם הוא אמנם פעל על
קרני אור מוחזרות, אך הוא, לעומת המראה הפרימיטיבית, שלט בהן
וכך נתן למתבונן מגוון אפשרויות מהנות: הוא ידע להגדיל ולסובב
את הדמות ואף הייתה בו אפשרות לשמירה של השתקפות והשוואתה אח"כ
עם השתקפות נוכחית. המראה אישרה כי הדרגות הללו תואמות את תקן
צה"ל לדרגות אל"מ. אשתו של דויד המשיכה לבהות בו ולבסוף אמרה
"אפילו לפני החתונה שלנו לא התרגשת כל-כך". "זה יום חשוב", אמר
דויד והפנה את כתפו השנייה לעבר המראה. "כל יום הוא יום חשוב
אצלך". "הפעם זה שונה", הוא העיר, "אם נצליח היום, זה רק עניין
של זמן עד שעיראק תצטרף לליגה המזרח-תיכונית". "באמת?" שאלה
ומיד פיהקה פיהוק ארוך, "אני זוכרת שאמרת את זה לפני חודש".
דויד הסתכל על אשתו, נאנח קלות ואז ניגש אליה וחיבק אותה. היא
נישקה אותו, שמה יד על לחיו, הסתכלה לתוך עיניו ואמרה ברכות
"אני יודעת שתצליח, אם יש מישהו שיכול לשכנע את העיראקים
ששלטון יהודי זה מה שטוב בשבילם, זה אתה".

מספר דקות לאחר-מכן מיהר דויד לאורך המסדרון אל עבר המעלית.
הוא לחץ על הכפתור עם החץ המכוון כלפי מטה וחיכה מספר שניות עד
שהצג המורה על מיקומה הנוכחי של המעלית בבניין הורה מאתיים
עשרים וחמש. דלתות המעלית נפתחו ודויד נכנס פנימה. בתוך המעלית
עמד מר כהן, השכן מהקומה החמש מאות. "בוקר טוב מר כהן", קרא
דויד ולחץ את ידו של מר כהן בחום. "בוקר טוב! בוקר טוב!" החזיר
מר כהן בתשובה. מר כהן היה אחד השכנים החביבים על דויד, רק
לאחרונה חגג את יום הולדתו המאה שלושים ותשע אך לא נראה זקן
ביום אחד מגיל שמונים. רבות דיבר עם דויד על מזלו הטוב ועל
הערצתו למדע הרפואה שבזכות התפתחותו בשנים האחרונות הצליח
להגיע לגילו המופלג. תמיד אמר כי בזמנו לא האמין שיגיע אף לגיל
תשעים. אכן פריצות הדרך בתחום הרפואה מאז העשור השני של המאה
הנוכחית היו מדהימות. התרופות הכימיות כמעט שפסו מהעולם. כעת
השתמשו הרופאים בנאנו-בוטים. הללו היו בגודל של כדורית דם לבנה
ויכלו לטייל בחופשיות בגוף האדם. בעזרתם יכלו רופאים לקבל כל
מידע נחוץ וכן לבצע פעולות שונות: תגבור המערכת החיסונית,
ניקוי עורקים וורידים, ויסות כמויות של חומרים הנחוצים לגוף
ועזרה בבניית רקמות. דגמים חדשים הצליחו אף לבצע חיסול ממוקד
של נגיף בודד. בעזרת אותם נאנו-בוטים ושיטות אחרות הצליחו
מדענים להשפיע על תהליכי ההזדקנות ולהאט אותם. רבים טענו כי
בקרוב ימצא מעיין הנעורים. יש לציין כי חוקרים ישראלים רבים
יכלו להתגאות, ובצדק, בכך שתרמו רבות לאותה מהפכה רפואית
והשיפור המשמעותי באורך חיי האדם ובאיכותם. בכל מקרה, הדבר
היחיד עליו הרבה מר כהן לדבר יותר מאשר על אותן מהפכות
רפואיות, היה ניניו. "ידעת שאחד הנינים שלי מתגייס היום?" שאל.
"מזל טוב", אמר דויד וחייך. "כן", המשיך מר כהן, "הוא מצטרף
לאקדמיה הצבאית בירושלים..." באותו הרגע דלתות המעלית נפתחו
ודויד בירך את מר כהן לשלום והמשיך למכוניתו.

בחזרה בדירתם של הזוג בן-אליעזר הפריע צלצול הטלפון למנוחתה של
אלה. היא שלחה ידה לעבר מכשיר הטלפון ולחצה על כפתור המענה.
היא ידעה כי יכלה פשוט להגיד "ענה" ולקבל את השיחה דרך מערכת
הכריזה הדירתית אך העדיפה לעשות את הדברים בצורה זו. היא חשה
שדרך זו אינטימית יותר. מצידו השני של הקו נשמע קולה של סגנית
המנהל. "אלה, אני ממש מצטערת להפריע לך ביום החופשי, פשוט אחת
המורות הודיעה שהיא חולה ותהינו אם תוכלי לבוא ללמד". "תני לי
לנחש", אמרה אלה בעודה קמה מהמיטה, "גברת רוזן נכון?" "האמת
שכן", אמרה סגנית המנהל. "את זוכרת שבוע השנה שהיא לא מצאה
סיבה להתחמק מלבוא ללמד?" סגנית המנהל שתקה. אלה הוסיפה לדבר,
"יש אנשים שפשוט מגיעים למקצוע הזה מכל הסיבות הלא נכונות".
הסגנית לחשה "כן..." והמשיכה לשתוק. אלה בינתיים הגיעה לארון
הבגדים וקראה "הפתח" ולאחר מכן "עבודה". הארון זיהה את קולה של
אלה ומיד הוציא את מדף הבגדים אותם לבשה לתיכון. "אבוא עוד
מעט", אמרה. הסגנית הודתה לה מקרב לב וניתקה את השיחה. אלה
התלבשה במהירות ואז הלכה לאמבטיה להתאפר. מדי פעם תהתה לה אלה
אם היא עצמה פנתה למקצוע ההוראה מהסיבות הנכונות. עוד כשהייתה
ילדה תמיד התעניינה בתחום האזרחות. תמיד התפלאה מהמשטר
הדמוקרטי והגאוניות בה היה בנוי. עם סיום לימודיה התיכוניים
התגייסה לצה"ל בכדי שתוכל ללמוד באקדמיה הצבאית. אמנם אז,
בניגוד להיום, רמת הלימודים באקדמיה הייתה נמוכה במקצת משאר
האוניברסיטאות בארץ, אך תנאי הלימודים התאימו לאלה. האקדמיה
הייתה אחת הרעיונות המבריקים יותר. לאחר הסכמי השלום בין ישראל
למדינות ערב הסובבות, הצורך בצה"ל פחת מה. אזרחים רבים התלוננו
כי אין סיבה להמשיך בגיוס החובה שהיה נהוג עד כה בגיל 18. מצד
שני, אנשי ציבור ואקדמאים רבים הבינו את הסכנה בהזנחת הצבא.
האחרונים ראו מול עיניהם את זוועות השואה ולא הוכו באותה
אופוריה בה הוכו שאר האזרחים. הם ידעו כי האנטישמיות עוד לא
עברה מהעולם והבינו את הצורך ההכרחי של היהודים בצבא חזק שיגן
עליהם. הצבא הפך לצבא מקצועי ולמרות שנאמר כי צבא זה יהיה יעיל
יותר וחזק יותר, היה דרוש משהו שימשוך את כל אותם צעירים
לשורות הצבא. אז עלה רעיון האקדמיה. בכדי להתקבל לאקדמיה היה
צורך להתגייס לצה"ל ולאחר-מכן לחתום מספר שנים קבע, בדומה
למסלול העתודה הישן. האקדמיה בתמורה לא גבתה שום שכר לימוד.
יוצאי האקדמיה השתלבו בצה"ל בתפקידי מפתח וקיבלו משכורות נאות.
בנוסף, אותם אזרחים קיבלו הטבות שונות והערכה רבה מהציבור. עם
השנים הפכה האקדמיה לאחת ממוסדות הלימודים הטובים בארץ ואף
בעולם. עובדה זו משכה אנשים איכותיים רבים שבתורם תרמו רבות
למערך ההגנה של מדינת ישראל. במהלך לימודיה הבינה אלה את
החשיבות בהבנת הדמוקרטיה על כל פרטיה הקטנים. הבנה זו קיבלה
ממספר היתקלויות חוזרות ונשנות עם שני סוגים של אנשים.
הראשונים היו אלה שהושפעו מדעות קיצוניות אנטי-דמוקרטיות. זאת
בשל העובדה הפשוטה שלא ידעו מספיק על שיטת הדמוקרטיה ולכן
הובלו להאמין כי שיטה זו מיושנת ופסולה. למרות שחרה לה לראות
אנשים התופסים דעות כה קיצוניות מבלי אפילו לבדוק את יתרונות
משטרם שלהם, תמיד סיווגה אותם כתמימים. לצערה, את הסוג השני לא
יכלה לסווג כך. הסוג השני, היו אלה שהאמינו כי מדינת ישראל
צריכה להפוך למדינת כלל אזרחיה. הדגשת הזהות הלאומית האתנית -
יהודי, הייתה לדעתם אקט של גזענות שאין לו מקום בחברה נאורה
כמו ישראל של שנות ה-2025. מבחינתם מדינת ישראל צריכה להכיר רק
בזהות הלאומית הפוליטית - ישראלי. אמנם נשמע הדבר כרעיון טוב,
אך ידעה כי זהו מתכון לאסון. היהודים זקוקים למדינה משלהם,
זוהי הדרך היחידה להבטיח את ביטחונם. כבר בשנה הראשונה
ללימודיה שמה לעצמה מטרה לנסות ולהסביר את חשיבות היותה של
מדינת ישראל הן מדינה יהודית והן מדינה דמוקרטית. ובכן, נראה
היה כי אכן פנתה למקצוע מכל הסיבות הנכונות. למרות זאת, מעולם
לא הכחישה כי הכסף הרב והתואר הנחשק "מורה" קסמו לה מאוד. תמיד
כשדיברה על כך עם אמה, צחקה עליה האם. בזמנה משמעות המילה מורה
הייתה שונה בהרבה. מחשבות אלה הסתיימו תמיד בהסכמה כוללת שהדרך
שבה בחרה הייתה הנכונה, תמיד זכרה גם את אותו בחור מקסים שפגשה
בזמן לימודיה וכעת היא נשואה לו באושר. עוד מעט תגלה לו את
הסוד אותו היא שומרת מאז שבוע שעבר.

מכוניתו של דויד, תוצרת "הגלגל הכחול", שעטה במורד הכביש. הנוף
שנגלה לעיני דויד היה נופה הייחודי של מדינת ישראל. בשנת 2007
החל המעבר מצורת הבנייה הישנה לבניית גורדי שחקים. בעשר השנים
הבאות הוחלפו בנייני המגורים הרגילים בבנייני קומות של חמש
מאות קומות כל אחד. בצורה זו תפסו הבניינים שטח קטן בהרבה מאשר
קודמיהם. כל חמישה בניינים שכאלה הוכרזו כגוש. העיקרון היה
חלוקת הארץ לגושים, כשכל גוש הכיל את כל הנחוץ לאוכלוסיה
המקומית: תחנת משטרה, תחנת מכבי אש, בית-ספר ושטחים ירוקים
רחבים. כעת, כשצפיפות הבניינים ירדה בצורה כה משמעותית, התפנה
מקום רב לבניית גני ענק לרווחת התושבים. דרך זו של חלוקה
לגושים תרמה בעוד תחומים רבים. זמן התגובה של שירותי החירום
קטן למספר דקות. גם פעילות המשטרה התייעלה בהרבה. המשטרה נפרשה
לאורך כל הגוש ודאגה למגר את האלימות על כל צורותיה. אזרחים
שוב יכלו לצאת בכל עת שרצו ולהרגיש בטוחים שדבר לא יקרה להם.
אותם פרחחים שמילאו את רחובות הארץ בזמנים עברו היו נחלת העבר.
כמובן שבד ובבד גם הפיקוח על המשטרה גדל. פעילות המשטרה יצרה
חשש של אזרחים לפגיעה בזכויותיהם. המשטרה מצידה הייתה ערוכה
לכך וקיבלה בשמחה כל מבקר. בדרך-כלל אותם מבקרים לא הצליחו
למצוא פסול בדרכי השוטרים. אם נמצאו, מקרים של אלימות משטרתית
ללא צורך טופלו בחומרה. לעומת זאת, שוטרים שהואשמו לשווא קיבלו
תמיכה מלאה הן מחבריהם לכוח והן מאזרחים רבים שרצו להמשיך לחוש
בטוחים בעת יציאתם לרחובות. צורת הבנייה החדשה אפשרה גם יצירת
מערכת תחבורה ציבורית יעילה בהרבה. רכבות ואוטובוסים שימשו
צעירים ומבוגרים בכל שעות היום והלילה. פשוט לא השתלם לקחת
מכונית בעוד שמחירי התחבורה הציבורית היו מצחיקים ממש. את דויד
זה לא עניין. תפקידו דרש ממנו להגיע במהירות ממקום למקום. זו
הייתה הסיבה שצה"ל סיפק לו את מכוניתו והוא מצידו לא התנגד
למהירות ולנוחות שניתנו לו ללא תשלום. בקרוב יגיע אל בניין
הכנסת, שם יפגשו עם הנציגים העיראקים. אמנם לא היה הבכיר מבין
הקצינים בפגישה, אך ידוע היה כי כישרונו לשכנוע היה רב. מספר
פעמים ציין האלוף מרום, מפקד אגף החינוך וההסברה של צה"ל, כי
בבוא היום יהיה התפקיד של דויד. אם יצליח היום עם העיראקים,
דרגת התא"ל תהיה מובטחת לדויד.

אלה הגיעה לכיתת הלימוד שלה בדיוק עם השמע הצלצול. התלמידים
שהבינו כי שיעורה של גברת רוזן התבטל לא ניסו להסתיר את שמחתם.
"אני מאוד מקווה שעליזות הרוח נובעת מקיומו של שיעור אזרחות
ולא אי-קיומו של כל שיעור אחר", ציינה אלה, צוחקת בלבה. אלה
הוציאה את מחשבה הנייד והזינה את מספר הכיתה. המחשב מייד פתח
קובץ המראה את השיעור שהכינה אלה קודם לכן לאותה כיתה. על מסך
המחשב התנוססה בגדול הכותרת "החוקה". "מעניין..." חשבה לעצמה
אלה. "ובכן תלמידים, היום נלמד על החוקה. חוקה היא מסמך המייצג
את עקרונות היסוד של המשטר במדינה. מעמדה של החוקה גבוה מזה של
החוק הרגיל, בשל כך לא ייתכן חוק העומד בסתירה לחוקה". אלה
המשיכה לדבר על החוקה ועל מאפייניה. לאחר-מכן קראה יחד עם
התלמידים את החוקה שצוטטה בספר הלימוד. מובן שקריאה זו של
החוקה לא הייתה קריאתם הראשונה של התלמידים. מערכת החינוך דאגה
שתלמידים יחשפו לחוקתה של המדינה עוד מכיתות נמוכות. "מישהו
יודע כיצד התגבשה החוקה?" לאחר שלא זכתה לריבוי תשובות, או
לתשובה כלשהי בכלל, החלה אלה להסביר על תהליך היווצרות החוקה.
"בזמנו היו חוקי יסוד, חוקים אלה היו מיועדים להיות פרקים
בחוקה לכשתכונן. חלק מהחוקים שוריינו אך מרביתם לא ולכן לא היה
קושי גדול לשנותם. בשנת 2012 הקימו מספר סטודנטים את תנועת
"חוקה עכשיו", שם התנועה אגב בא מתנועה קודמת שהתפרקה עד אז".
"לא היית אחת ממקימי התנועה?" התפרץ אחד התלמידים. "ובכן, כן"
השיבה אלה והמשיכה לדבר "בכל מקרה, התנועה גדלה ועד שנת 2019 -
באמצעות לחץ על השלטון - גרמה לכינונה של חוקה. אותה חוקה
הצהירה אחת ולתמיד על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת
ישראל". אלה זכרה את אותם שנים בהן נלחמה יחד עם חבריה
הסטודנטים לכינון חוקה. כל עוד לא הייתה חוקה נשקפה סכנה של
ממש למדינה. קיצוניים רבים מהשמאל ומהימין פנו שוב ושוב לבג"ץ
בטענה כי חוק זה או אחר אינם חוקיים. שופטי בג"ץ ניצבו לא אחת
בדילמה שכן לא הייתה חוקה שלאורה יכלו לשפוט. הדבר היחיד שהיה
בידם היה מגילת העצמאות שאם כי רבים ראו בה כחוקה, חוקית מעמדה
היה רחוק אף מחוק רגיל. החוקה אכן יצרה יציבות מסוימת במדינה.
החוקה הורידה את מידת ההתערבות של השופט בחוק שכן כעת לא הייתה
דעתו האישית מה שהנחה אותו אלא החוקה. מובן שאותם קיצוניים לא
שמחו אך כעת לא היה להם מה לעשות, בכדי לשנות את החוקה היה
צורך ברוב של שמונים אחוז מחברי הכנסת, רוב גדול בהרבה מכל רוב
שיכלו אותם קיצוניים להשיג. אלה זכרה כיצד היא ובעלה דויד חשו
גאווה רבה עם כינון החוקה, לא רק בגלל היותם חלק מאותו גרעין
שהביא את הרגע, אלא מכיוון שמבחינתם באותו הרגע הפכה ישראל
למדינה נאורה יותר ויציבה יותר.

דויד החנה מכוניתו והחל להתקדם לעבר מקום המפגש עם הנציגים
העיראקים. לפתע שמע יריות. הוא הכניס במהירות מחסנית לרובה,
טען אותו והחל רץ לעבר היריות. הוא הבחין בקבוצת מתפרעים
חמושים ברובי אמ-16 מיושנים, היורה לעבר המאבטח בשער. המאבטח
החזיר אש ועוד מאבטחים החלו להגיע. המתפרעים הצליחו לבצר עצמם
מאחורי מסחרית אך דויד היה בעמדת ירי מצוינת. הוא ירה כדור
ופגע באחד המתפרעים בעודו צועק "הניחו את הנשק!" המתפרעים
ההמומים ניסו להסתובב לעברו אך מיד כדור נוסף פילח את חזהו של
אחד מהם ואחריו עוד כדור. ארבעת המתפרעים הנותרים מיהרו להשליך
נשקיהם ולהיכנע. המאבטחים מיד הגיעו וכבלו אותם. היה ברור
לדויד כי תוך דקות היו המאבטחים משתלטים על המצב בעצמם אך שמח
שיכל לעזור. חדשותיו בנוגע לזהות הקבוצה התבררו כנכונים כעשר
דקות לאחר מכן. האלוף מרום אישר שהייתה זו קבוצה קיצונית
המתנגדת לשלום בין ישראל לעיראק. "כמה חבל", אמר דויד בלבו,
"שהם אינם יודעים את האמת לגבי הסכם זה". אותם מתנגדים, שחשו
כי הסכמים אלה יהיו סופה של מדינת ישראל מסיבות רבות, לא ידעו
כי ההסכמים הביאו לישראל רק תועלת. כלפי חוץ נראה זה כהסכם
שלום לכל דבר; רק המעורבים בדבר ידוע שזהו לא בדיוק המצב. לאחר
חתימת הסכמי השלום עם הפלשתינים והקמת מדינתם ב-2007 צמחה
הכלכלה הישראלית. הרגיעה באזור הביאה משקיעים רבים לישראל. עד
2017 הייתה ישראל מדינה עשירה מאוד והדבר בהחלט התבטא בכוחה
הצבאי. הפיכת הצבא לצבא מקצועי ורעיון האקדמיה שסחף רבים
מהצעירים להתגייס הוביל להפיכתו של צה"ל לצבא החזק ביותר יחסית
לגודלו. צה"ל היה נחות משאר צבאות העולם רק במספר חייליו שהיה
קטן מזה של חיילי צבא ארה"ב למשל. זאת כמובן עקב מספר התושבים
הקטן בהרבה מזה של מספר תושבי ארה"ב. איכות פיצתה בכמות
ויכולותיה הטכנולוגיות של ישראל בתחום הצבאי הרשימו אפילו את
צבאות אירופה וארה"ב. קל וחומר שגם את צבאותיהן של מדינות ערב.
האחרונות חשו צורך בהבטחה מצד ישראל שלא תתקוף, ישראל מצידה
רצתה להמשיך ולהתפתח וכך עלה רעיון הליגה המזרח-תיכונית. בין
מדינות הליגה נחתמו הסכמי מעבר חופשי, שימוש במטבע אחיד, שיתוף
ברשת החשמל ועוד. בתמורה לנדיבותה של ישראל בעזרתה לשכנותיה
בתחומים מגוונים כמו הכלכלה והרפואה, החזירו השכנות לישראל
טובה בכך שהעניקו למשל גישה למחצבי הטבע שלהם וסבסדו כוח עבודה
למטרותיה של ישראל. לישראל ניתן מעמד מיוחד בליגה. היו שאמרו
כי היא הייתה זו ששלטה מעשית בליגה, אחרים ביטלו את הרעיון
במחי יד. כך או כך, תתרום הליגה למדינת ישראל בתחומים רבים.
הליגה החלה לתפקד רק בשנים האחרונות ולכן השינויים שעמדה ליצור
עוד לא הורגשו. וישראל בינתיים עמלה בכדי להחתים את כל אזור
המזרח-התיכון.

עם רדת הערב התכנסו כל בני משפחת בן-אליעזר בביתם. דויד, אלה
ושני בניהם אכלו כולם סביב השולחן. מבזק חדשות הסב את תשומת
לבם מהאוכל. הקריין הכריז בשמחה כי בפגישה היסטורית חתמו
נציגים עיראקים על הצטרפות עיראק לליגה המזרח-התיכונית. הקריין
הוסיף כי מקור בכיר בצה"ל מסר שבקרוב יחלו מגעים עם איראן. אלה
נשקה לדויד ואמרה "אמרתי לך שתצליח".

העתיד עדיין לא היה ברור. היו שחזו כי במהלך השנים הבאות
יצטרפו כל מדינות המזרח-התיכון לליגה. הם טענו כי ישראל תשגשג
ואף תהפוך למעצמת על של ממש הן בתחום הטכנולוגיה והצבא והן
בתחום התרבות. היו שחשבו כי הפיכתה של ישראל למוקד תרבותי
תוביל רבים לרצות להתגייר בכדי להדמות לאנשי ישראל ולהשתלב
בחברתם. התחזיות ניבו כי התופעה תחל בצעירים ערבים ותתפשט
לסינים, לאמריקאים ולאירופאים. הדבר הסתדר עם תיאוריה אחרת
שהסינים היו בעצם עשרת השבטים הגולים מימי המקרא. פרופסורים
זרים התריעו כי הליגה המזרח-תיכונית עתידה יום אחד להפוך
למדינת ישראל גדולה. מומחי דמוגרפיה שניתחו את אותן תחזיות
המוזכרות לעיל צפו כי בשנת 2040 תהיה היהדות דתם של שליש מאנשי
העולם. אך כל אלה היו מיעוט. מרבית האנשים הסתפקו בהיותה של
ישראל אחת מהמדינות שיהיו שותפות באותו גן-עדן חדש שייווצר
במזרח התיכון. הם לא היו צריכים את צרותיהן של מעצמות העל, הם
הסתפקו בהחלט במדינה קטנה בה יוכלו לחיות בשקט את חייהם.

אם אלה ודויד בן-אליעזר היו שומעים על כל אחת מאותן תחזיות,
הדבר בוודאי היה מביא להם אושר, אך הם לא שמעו אף אחת מהן. אם
לומר את האמת, זה גם לא עניין אותם כרגע. הם שכבו במיטתם לאחר
יום ארוך. "יש לי הפתעה עבורך", אמרה אלה, לקחה את ידו של דויד
ושמה אותה על בטנה. דויד הסתכל אל תוך עיניה הכחולות שכה אהב.
בחוץ נשמעו קולות של זיקוקים. הארץ שמחה למשמע הידיעות אותן
ידע דויד כבר זמן רב, מאז שיצא מהפגישה בה נחתם אותו הסכם.
הוכרז כי מחר יתקיים יום חג לאומי ולכן המדינה תפעל במתכונת
שבת. אלה ודויד שכבו במיטה והסתכלו זה על זה. היה זה יום שני,
סתם יום שני, ככל יום שני ובקרוב כבר יהיה זה יום שלישי. בקרוב
דויד יקודם לתא"ל והיום בתיכון הודיעו לאלה שככל הנראה תחליף
את סגנית המנהל עם פרישתה, אך זה לא עניין את דויד ואלה. בקרוב
תיוולד להם בת. לבם המלא שמחה התמלא גאווה כאשר שמעו שיר מוכר
מתנגן מהרחוב:


כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה.

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה -

עוד לא אבדה תקותנו

התקוה בת שנות אלפים,

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עזוב אותך
מהפסקת אש,
כשאתה באמת צמא,
ספרייט.





גנרל טומי
פרנקס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/11/05 15:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דרור שולומון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה