היא פשוט ישבה שם. מחכה שאני יגיד לה משהו. "אהה כן אני ברק
ואת?", "אני גל....אני גרה פה באיזור, בוא..שב לידי".
אז ישבתי לידה. אוי כמה שהיא הייתה יפה. אבל מזה יפה? הכי יפה!
הבחורה הכי יפה שאני - ברק כחלון ראיתי בחיים שלי. וראיתי
הרבה.
הרגשתי שאני מאוהב בה. אהבה ממבט ראשון. שיער שחור כזה, שפתיים
סקסיות, עיניים חומות בוהקות. והכי חשוב - היא גם רצתה אותי.
ככה חשבתי לפחות.

"ברק תבין זה לא שאני לא רוצה אותך...אבל פשוט..אבא שלי..הוא
לא מרשה לי לצאת עם בחורים, הוא טוען שאני צריכה לחכות עד אחרי
הצבא". חחח קצת מזכיר לי את הסרט הזה 10 דברים שאני הכי שונאת
אצלך. לא שצחקתי לה בפנים. אבל, זה היה מוזר. בכל זאת זה לא
שאנחנו בשנות ה60 היום או משהו, אנחנו בשנות ה2000 בכיתה י"א.
אבא לא צריך להכתיב לבת שלו מה לעשות בחיים. ככה חשבתי לפחות.

הלכתי לי עם כמה חבר'ה מסטולים מהכיתה שלי לראות את הסרט החדש
של אוסטין פאוורס. ישבנו ככה באמצע האולם ושורה לפנינו ישבו
איזה זוג שנראה דיי צעיר. ג'ו שהיה הכי תינוק מכל המסטולים
התחיל לזרוק עליהם פופקורן. זה לא היה השם האמיתי שלו אבל הוא
טען שככה קוראים לו, אז קראנו לו כמו שהוא רוצה - ג'ו.
אמרתי לו שיפסיק לזרוק עליהם אבל הוא לא הקשיב לי. פתאום
הסתובב הבחור. "תגיד לי, מה אתה חושב שאתה עושה?", "אההה
כלום..." ג'ו ענה לו. הבחור הזה, קוראים לו רן, וואי עד כיתה
ו' היינו ככה ממש חברים הכי טובים. ואז לא האמנתי. הבחורה
הסתובבה.
"גל???" צעקתי לעברה!. "היי ברק.." היא ענתה לי. לא האמנתי. גם
כן שקרנית. איך היא יכלה לעשות לי את זה?. למה מה אני לא מספיק
טוב בשבילה. מילא הייתה אומרת לי ת'אמת, אבל מה היא חשבה? שאני
לא אראה אותה בסופה של דבר עם איזה בחור אחר? ועוד לא סתם אלא
אחד שלומד איתי באותו בית ספר ובאותה שכבה.
אז הבחורה שאני מאוהב בה יפה אבל טיפשה? ככה חשבתי לפחות.

איזה דרך נפלאה להתחיל בוקר חדש בחופש הגדול. רגע, בואו נראה
אם יש איזה משהו מעניין בווינאמפ שלי...אהה כן! אווו זה בטוח
יעיר אותי. BREAK STUFF של לימפ ביזקיט. ואז פתאום הפלאפון שלי
ציפצף. גל שלחה לי הודעה. "היי בוקר טוב..בא לך לבוא אליי?".
אוקיי לא מובן לי, מצד אחד היא מתחמקת ממני ועכשיו פתאום היא
מזמינה אותי אליה הבייתה? לא נראה לי כל הקטע הזה. מה גם שהיא
גרה בקצה של העיר שזה איזה שעה וחצי הליכה ואין לי עדיין
רישיון נהיגה. טוב אז רגע מה אני אשלח לה חזרה?
"אוקיי...". אוקיי? מה אוקיי? למה בכלל רשמתי לה אוקיי. ייקח
לי עכשיו שעה וחצי להגיע אליה. ככה חשבתי לפחות.

התחלתי ללכת ברגל אבל בקושי עברה דקה ואיזה חבר של ההורים שלי
עצר לי טרמפ. "אהה אני צריך להגיע לקצה העיר, איפה שקולנוע
רב-חן אתה יודע". "כן סבבה". הוא ענה לי ולקח אותי לבית של גל
במיצובישי שלו. "אוקיי תוריד אותי פה" אמרתי לו, נדמה לי רפי
או משהו כזה קראו לו. יאללה טוב שהיא לא גרה באיזה פנטהאוז עם
אלף חדרים.
דפקתי בדלת ואיזה אישה עם שיער בלונד צבוע עם אף מאוד דומה לשל
גל פתחה לי ת'דלת. "כן היא למעלה..מי אתה?".
"אני ברק..". עליתי מהר במדרגות והגעתי למסדרון קטן אבל היו
בעצם איזה 4 חדרים ולא ידעתי באיזה מהם דלת לדפוק. אבל רק בדלת
אחת היה כתוב "החדר של גל - הכניסה בתשלום!". חחח כניסה
בתשלום. אבל עוד לפני שהספקתי להתקרב לדלת היא כבר פתחה לי
אותה. "היי ברק..אני מאוד אבל מאוד מצטערת..בוא תכנס אני אסביר
לך...". אוקיי לא עניתי לה אפילו. פשוט עשיתי כזה סימן עם הראש
ונכנסתי. יש לה חדר פשוט ענק, טלויזיה מחשב די וי די פקס ועוד
מלא שטויות.
"אתה רוצה משהו לשתות?" היא הציעה לי ופתחה מקרר קטן שעמד בקצה
של החדר. "אהה לא תודה."
"טוב אז...אני מצטערת...אבל באמת..אבא שלי באמת לא הסכים
לי...אבל הרן הזה אבא שלו חבר הכי טוב של אבא שלי..הם היו פה
בארוחת ערב ואבא שלי הציע שרן ייקח אותי לסרט...". היא אמרה
לי. זה נראה כאילו היא דוברת אמת. לא יכולתי להסיט את מבטי
בזמן שהיא דיברה מהעיניים שלה. העיניים החומות שלה פשוט היו
מדהימות.

"ברק..?". אופס היא עדיין מחכה לתגובתי בזמן שאני בוהה בה.
"אהה אוקיי...מאמין לך".
"יופי..אז אני שמחה שהכל טוב..תקשיב, ההורים שלי נוסעים לאילת
אחרי הצהריים ל4 ימים אז אתה רוצה לבוא אליי היום בערב?.". היא
דיברה ודיברה ואני? עדיין בוהה. "אהה את חייבת לשים משקפי
שמש".
"מה?.." היא אמרה לי. אופס רגע מה אמרתי. ברצינות אבל זאתי
הדרך היחידה שאני אוכל להפסיק להסתכל על העיניים המדהימות שלה.
"אהה? כן סבבה אני אבוא.". אמרתי לה והרגשתי מזה מלך העולם.
"יופי..אני כבר לא יכולה לחכות" היא אמרה לי.

בבית אכלתי את ארוחת הערב בשיא המהירות. "ממהר לאנשהו?" אמר לי
אבא שלי. "אהה כן...אני צריך שתקח אותי לאיזה מסיבת הפתעה עוד
מעט..". איזה שקרן אני. "של מי?..". "אהה..של רן..". חחח אוקיי
זה היה בדיוק במקום. "בסיידר..תן לי רק לסיים לקרוא ת'כתבה
הזאתי".

הגעתי לבית של גל ודפקתי בדלת. "מי זה?" שמעתי קול בצד השני.
"זה ברק!" צרחתי. הדלת נפתחה. "היי בוא תכנס..אני כבר באה רק
מפעילה ת'מים בג'קוזי, תקח לך משהו מהמטבח בינתיים".
ג'קוזי?? פאק מי! אין לי בגד ים אפילו והיא בפעם הראשונה
שאנחנו נפגשים לבד מכניסה אותי לג'קוזי שלה? טוב אני אצטרך
להכנס עם איזה בגד ים של אחים שלה או משהו. ככה חשבתי לפחות.

"טוב תכנס לג'קוזי, תן לי רק להחליף בגדים.". היא אמרה לי.
והעיניים שלה כרגיל, מדהימות. "אבל אין לי בגד ים.." אמרתי.
"נו גם לי אין". גם לי אין? אוקיי הבחורה הזאתי. עד עכשיו
הייתי מאוהב בה עכשיו אני מאוהב בטירוף. שתגיד לי שהיא אוהבת
האבקות בבוץ ואני מתחתן איתה.

התיישבתי בג'קוזי. פאק זה ממש רותח. צריך לשבת איזה דקה כדי
להתרגל לחום. ואז היא באה. "נו נהנה?" היא שאלה וציחקקה.
"עכשיו כשאני רואה אותך אני נהנה עוד יותר". עניתי לה. "אוווו!
איזה מרגש אתה!" היא אמרה לי בציניות והתיישבה לידי בג'קוזי.
פתאום האור נכבה.
"גל? איפה את?". ואז האור נדלק. הסתכלתי על גל והעיניים שלה
היו כרגיל מדהימות. לא הזזתי את העיניים שלי מהעיניים שלה. "נו
אתה נהנה ככה?". היא אמרה לי בזמן שהיא נגעה לי ברב טוראי
למטה. "אהה..גל..אני עדיין בתול..". "נו גם אני נו אז מה?".
זהו באמת נו אז מה? מה אני אידיוט.
פשוט שתקתי ונתתי לה להמשיך, שום דבר רע לא יקרה. ככה חשבתי
לפחות.

"ג'ו אחי נחש איפה ביליתי תלילה האחרון?!". "איפה??" ג'ו ענה
לי. "בג'קוזי של גל הזאתי שהכרתי בקפה ושראינו אחרי זה בבית
קולנוע.". "זין! אתה לא רציני! איזה שמוק!". הוא אמר לי וחטף
נראה לי
תשוק של החיים שלו.

עבר שבוע בערך מאז אותו לילה אצל גל ויצא לי לפגוש אותה כמה
פעמים אחרי הצהריים ואז הטלפון צילצל. "ברק...נראה לי שאני
בהריון...".  "מההההההההההההההההההההההההההההה?..!!!". "כן..זה
עוד לא סופי בטוח..אבל רוב הסיכויים שכן..אני הולכת תיכף לרופא
לדעת בוודאות". היא אמרה לי ושמעתי את הקול העצוב שלה מהעבר
השני של הקו. "אני פשוט לא מאמין..איך זה יכול להיות!!??". "מה
זה איך זה יכול להיות? תנחש יא ג'אמוס!". ואז היא ניתקה.
עברו כמה שעות ופשוט התיישבתי ליד המחשב ולא ידעתי מה לעשות.
ואז הטלפון צילצל בשנית. "אוקיי..ברק..הבדיקה הייתה
חיובית...אני בהיריון.". שתקתי. לא הייתי מסוגל להוציא מילה.
והפעם גם לא היו ת'עיניים המדהימות שלה שהייתי יכול לבהות בהם
כמו טמבל. "אז...איך נקרא לו?". "מזה איך נקרא לו?? סליחה??
נקרא לו?? אתה רוצה אולי אתה לסחוב אתה ת'מכונת ייצור קקה
הזאתי בבטן שלך במשך 9 חודשים? אהה ועוד משהו..אנחנו תלמידי
תיכון! אנחנו לא נשואים אפילו! אתה יודע מה ייקרה אם ההורים
שלי יגלו?". שוב שתקתי. ניסיתי לחשוב על משהו מחוכם להגיד.
"טוב אני מציע...שלא נגיד להורים שלך כלום..ותגנבי מהם כסף
להפלה..". "אהה...טוב אולי..". שיט! נגמרה הסוללה בפלאפון,
איפה המטען המזדיין הזה??.

אחרי שהשיחה נותקה הסתבר שגל חשבה שאני ניתקתי לה בפנים. היא
לא הסכימה לפגוש אותי יותר ולא הסכימה לדבר איתי. אפילו מה עלה
בגורל ההיריון אני לא יודע. לא הכרתי אותה מבפנים רק מבחינה
חיצונית. אבל עדיין לא הבנתי איך היא לא מסוגלת להאמין לי? אבל
שוב, נפלתי קורבן ביופי המדהים של בחורה. פעם אחרונה שזה קורה
לי אמרתי לעצמי. ככה חשבתי לפחות.

"נו אז ברק את מי אתה מתכוון לקחת לנשף הסיום של כיתה י"ב?"
אמר לי ג'ו בזמן שהוא הכניס איזה חומר לאף שלו.
"אהה...לא'דע.". ואז כאילו הכל נקבע מראש הפלאפון שלי ציפצף.
איזה שנתיים שלא ראיתי ת'מספר הזה. "היי..אני צריכה לדבר
איתך..אני אבוא אליך..עוד כמה דקות אני מגיעה". אוקיי די אני
לא מאמין. מה יש לבחורה הזאתי. חתיכת מטורפת. ג'ו באותו רגע
ניסה לשכנע אותי שיש לנו מספיק זמן להזמין כרטיס טיסה להוואי
ולברוח מפה מהר. נתתי לו חתיכת שוקולד ושלחתי אותו הביתה.

"היי...ברק...". "מה אבל מה אבל מהההה את רוצה מהחיים שלי??!!
לא מספיק לקח לי שנה להתגבר עלייך מה את רוצה לפגוע בי שוב??".
"לא..". היא אמרה לי והתחילה לבכות. דמעות יצאו מהעיניים
המדהימות שלה. כל כך הרבה זמן לא ראיתי ת'עיניים האלו. "זה
בסדר..". אמרתי לה. "שתדע..שאני סיפרתי להורים שלי בסוף...והם
לקחו אותי ישר לעשות הפלה...אבל לא אמרתי להם מי הבחור..אמרתי
להם שאני לא יודעת מי זה..לא רציתי...". היא אמרה לי. "לא רצית
מה?". "לא רציתי לסבך אותך...". כל הפנים שלה התכסו דמעות.
"למה?". "כי..כי אהבתי אותך...ואני עדיין אוהבת אותך!". היא
הסתכלה עליי. השיער שלה שלה היה חלק מתמיד והעיניים כמו מגדלור
שמזהיר מטוסים וספינות, פשוט בהקו. "גם אני אוהב אותך.".
ככה חשבתי לפחות.