בתיה היא פרמדיקית. אני נהג אמבולנס. יש לנו הרבה משמרות ביחד.
היא מרמת גן. בת 27. אני מבני ברק, אבל הצד החילוני. בן 24.
אני עובד במד"א כבר מאז השחרור. עכשיו עברתי סניף. כי עברתי
לגור לבד. אנחנו עובדים ביחד כבר חודשיים. לפעמים אני משתגע
ממנה. באים למקום של תאונת דרכים. האישה מתה על הכביש ובתיה
מתחילה: תראה איך היא היתה לבושה יפה. התאימה את הנעליים
לפרחים בחולצה, את הלק ברגליים לצללים בעיניים. מתה ממש בטוב
טעם. לפני שמכניסים לשקית שחורה בתיה מריחה את האישה המתה
ואומרת: המממ... רגע.. אמאריג' של ג'יבנשי !
לא מתאים לך, מותק, היית צעירה מדי בשביל הבושם הזה.

תאונה אחרת. בחורה מחרחרת באוטו מרוסק ובתיה שואלת, תוך כדי
שהיא מבצעת בה החייאה: תראה את השפתיים שלה, יש לה ליפסטיק רק
על השפה התחתונה. אתה חושב שהיא בדיוק מרחה ליפסטיק כשהיא עשתה
את התאונה? יווו, אני מתה, רציתי בדיוק כאלה נעליים אבל הם עלו
המון.

יש לנו הפסקה. יושבים במטבח של מד"א. מדברים. בתיה מכינה קפה
לשנינו.

יושבים.
בתיה, אני שואל אותה, אני חייב לשאול אותך משהו.
שאל, מותק.
איך את יכולה לדבר על צלליות ואודם באמצע תאונה ?

בתיה לא עונה לי, מדפדפת במגזין נשים צבעוני.
הזכרת לי ! היא אומרת, שולפת אודם מתיקה האישי.

בתיה, אני אומר, תבואי אליי היום לקפה?
תגידי מה את אומרת על הדירה החדשה ?
אולי תעזרי לי עם רעיונות לקישוט ?

בתיה מהנהנת, מתעוררת לחיים. בטח !!! אני אבוא אליך, ונקשט !!!
איזה כיף לקשט. יש לי את הספר "סגנון חיים" של ליאת תימור, יש
שם רעיונות חבל על הזמן.

אנחנו חוזרים לאמבולנס. קריאה חדשה. תאונה בשדרות רוקח.
בחור פצוע. לא התלבש יפה בכלל לתאונה.