דנה אדם / הרהור מאוחר |
נשבעתי בחיי שזו הסיגריה האחרונה
אחרי 22,000 רסיסי עפר ששאפתי לגופי
אחרי 22,000 רעלים שספגתי מבלי משים
לתוך נשמתי שכבר כבתה
אחרי הפעם הראשונה
אחרי הלכלוך הראשון שדבק בחוזקה
ולא הרפה,
אחרי נשיקת המוות למשיכה אליו
שאת מקורה עד היום אינני מבינה.
לפני השיכרון שאליו נטמעתי,
למערבולת ללא תחתית
הלוך ושוב הטלטלתי בלי בושה
לנפלאות חוסר ההרגשה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|