[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פנינה פרל
/
החמישי

היא שכבה שם במלא הדרה, זוהרת באור הטלוויזיה. ניגשתי אליה
ונשקתי קלות על בטנה המשתפכת. כל אדם שפוי אחר היה שולח אותה
לאיזה מכון לשאיבת שומנים. מאחר ואני לא שפוי בעליל, נשקתי
בלהט נשיקות קטנות על גופה. הילדים ישנו, למעט הגברבר בן
השלוש, שמשום מה התקשה להירדם. אחת עשרה בלילה והוא עדיין ער.
לשמחתי, היא לא הייתה עייפה כבדרך כלל, אולי גם היה לה מעט
חשק. לצערי, זיפים בני יומיים עיטרו את פניי, מה שהפריע לה
כשניסיתי להעביר את לחיי על שדיה השופעים. היא המשיכה לצפות
בסרט ואני נושק לה אט אט. ברגע מסוים, לכשהראתה סימני
התעוררות, ניגשתי לטלוויזיה וכיביתי אותה. "היי, אל  תעלמי לי
אל תוך הסרט, תחזרי לכאן!", ביקשתי ממנה. היא נענתה לאחר מספר
נוסף של נשיקות קטנות על רגלה הענוגה. יש לה עור מדהים, אומנם
לא כמו שלך, אבל בהחלט עדין ולבן ונקי משערות. היא התמתחה על
הספה ושדיה גלשו לצדדים. הם ענקיים. עזרתי לה לפשוט את תחתוניה
חושפת את גופה העצום. היא באמת גדולה. שיחה מעניינת עם גברת
שרה בה היא סיפרה לי שלפני כעשר שנים, באזור של יום החתונה
שלה, היא והוא שקלו בערך אותו דבר. היום, אחרי חמש לידות, היא
גדולה עליו בכמה מספרים וזה מאוד מציק לו. ואני חשבתי לתומי
(או לא כל כך לתומי), שמאז ומתמיד הייתה לי משיכה עזה לבשר
והרבה בשר, ככל שהאישה שופעת יותר בכל האזורים, הרי זה משובח.
רק איתך משהו השתבש לו. לימדת אותי שלא גודל המנוע (השדיים)
קובע, אלא המומנטום שמסתתר מאחריהם.
המשכתי לנשק אותה על כל גופה, מתמקד באזור הישבנים. מוזר איך
הישבן שלה נשאר צנוע וקטן ורגליה דקיקות. כל המטעמים, איכשהו,
מתנקזים אצלה למקום אחד. כרס הבירה המדלדלת. הרגשתי איך גופה
מתעורר תחת מגעי הרך. היה אפילו איזה שלב שהיא הפתיעה אותי
וביקשה ממני לפשוט את התחתונים שלי, כדי שהיא תרגיש את איברי
הזקור מחמם את גופה. כך עשיתי, "עונג שבת" קוראים לזה. העברתי
את אצבעותיי אט אט על גבה והיא זעה קלות. היא שכבה על בטנה,
מחכה בסבלנות שאבוא אליה מאחור וכך עשיתי, מכפות הרגליים
העברתי שביל של נשיקות עד לעורפה, בעוד איברי חודר אט אט אליה
מאחור, מרגיש איך ישבנה מקבל בחום את איברי. זה היה ממש נעים.
אז הפכתי אותה, היא הייתה מוארת באור מוזר. יכול להיות מאוד
שזה היה הזרקור מבחוץ או סתם מן אור תכלכל שהגיע מהירח, הלובש
את בגדיו החגיגיים לקראת חג האהבה. המשכתי במסע הנשיקות הקטנות
על רגליה, עד שהגעתי למערתה הבוערת. לא, לא, היא ביקשה, לא שם.
הצטערתי מאוד שלא אטעם את טעמה העדין של מערתה ובכלל חשבתי
לעצמי מתי? מתי אתחיל לטעום את טעם האהבה? המשכתי בנשיקותיי,
עד שהגעתי לשדיה. אין לי הרבה מילים לתאר את החוויה הזו. יש לה
פטמות ענקיות וכל מה שרציתי זה לענג אותה באזור שדיה. הקדשתי
לשדיה דקה ועוד דקה, ובאיזשהו שלב היא משכה אותי אליה, כמו
אומרת - "עזוב אותך מהשטויות, בוא אליי, כנס לתוכי". ככל  גבר
מצוי ברגעים אלו כל כולי מרוכז במטרה. הכיבוש הזה. ובעוד יד
אחת מעסה את שדה, אני חודר אליה בזהירות מרגשת ומסעירה. מרגיש
את כל מיצי מערתה חמימים ומזמינים, ועוצר. פוחד לתת לזירעוניי
לפתוח במרוץ לפני יריית הפתיחה, שולף את עצמי ממנה. הופך אותה
שוב על גבה ומטייל עם אצבעותיי על גבה. והיא נאנקת, מושכת אותי
אליה. ידיי נשלחות אל שדיה ומנסות להיאחז בהם. היא משמיעה
קולות הרבה יותר נרגשים מבעבר, זה כל כך מגרה אותי, אני מבין
שהיא כבר בשלה לקבל אותי שוב אל תוכה, הופך אותה על גבה ורואה
אותה מחייכת. היי, אני לוחש לה, והיא משיבה לי בהיי משלה. ואז
אני מבקש לבוא אליה. בעוד אוני מפלס לו את דרכו אליה, היא
כורכת את רגליה הארוכות על ישבני ועל גבי. מצמידה אותי חזק חזק
לתוכה, כמו רוצה לינוק את כל זירעוני אל תוכי שמא חלילה יבטלו
להם זירעוניי.  ובשנייה שהרגשתי שזהו אני לא יכול יותר לסכור
את הנהר הלבן. אני יוצא ממנה ומצמיד את אוני אל כרס הבירה,
בעוד היא אוחזת בישבני השרירי ושופך את הכרישים בין שנינו.
היא מעולם לא זייפה אורגזמה. היא לא משקרת, היא באמת לא משקרת,
אין לה שום סיבה. בכל הפעמים הקודמות, הייתי מניח את אוזני על
ליבה שנייה אחרי שהיא מתנפצת. תמיד שמעתי את ליבה מואץ ולחייה
הסמוקות הסגירו את הנאתה. היה משהו גברי לחלוטין באופן בו גמרה
הפעם. מצאתי סוף סוף את הנקודה. לא שבפעמים קודמות לא מצאתי
אותה, אבל יכול להיות שהפתיחות שלה הפעם השילה עוד רובד מעל
הנקודה הזו. והפעם הכפתור העסיסי, החמים והלח התגלה לי במלוא
הדרו. הוא חיכה בסבלנות. יתכן שהיא התחממה כל כך מכל מה שהיה
לפני, אבל מה שקרה היה יותר אופייני לספן חרמן ולא לאמנה 27
קוב. לשוני חוללה על פטמותיה (בכל אותם רגעים שלשוני ציירה על
שדיה, חיפשתי את הזדקרות הפטמות, את התקשותן, אבל אין קול ואין
עונה, הן נשארו קשוחות ושטוחות) ואצבעי ציירה עיגול ועוד אחד
ובעיגול השלישי שאצבעי העבירה על אותו כפתור, היא נורתה. מין
ירייה עם משתיק קול. זה היה מפתיע. משום מה, הפעם לא הנחתי את
ראשי על ליבה. רק שאלתי אותה, אולי ארבע פעמים, אם היא לא ממש
זייפה. היא הייתה נחושה בדעתה שלא. אבל לכי תדעי מה היה שם,
לעולם לא אדע. לא שזה כל כך חשוב. כי באותם רגעים, כל מה
שחשבתי היה איך אנחנו מתחילים בסיבוב השני. זה היה מתאבן, מה
עם האוכל, שאלתי, איפה האוכל. יופי, אנחנו מבינים שאתם יודעים
להכין אפטייזרים, אבל, היי, חברים, לא נעים לצאת מפה רעבים.
היא נרגעה קמעה ושאלתי אותה, עוד אחד, בבקשה. היא אמרה שהיא
מעדיפה לראות את מלך סיאם ובהחלט מר צ'או נראה טוב כמלך סיאם.
אבל אני נשארתי מאוד רעב. למעשה, הייתי הרבה יותר רעב ממה
שהייתי לפני שהתחלתי את מסע הנישוקים על גבה.
ההפתעה לא אחרה לבוא. דקה אחרי שגמרנו, היא שיתפה פעולה בכל
השאלות ששאלתי אותה. לחשוב על כל אותן הפעמים (מעטות, אך עדיין
נחשבות) שבהן היא אמרה שכל מה שהיא רוצה זה להניח את ראשה
ולהרדם או לראות את יצפאן. עכשיו, היא לא רק שמדברת איתי אחרי
המתאבן, היא אפילו יוצאת בהכרזה, שלא הכמות זה מה שחשוב, אלא
האיכות. אם זה לא היה מצחיק, הייתי במקום פורץ בבכי. פעם אחת
שלי שווה הרבה אחרות. הוסיפה להתגאות, היא רק לא יודעת שכריכת
רגליים על גבי והעברת אצבעותיה על חזי פעם או פעמיים, זו לא
ממש איכות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני גומרת!!!
אני גומרת!!!



כבשה באטרף


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/9/03 12:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פנינה פרל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה