New Stage - Go To Main Page


אני שונאת את הרגע הזה,
בו הדמעות פורצות ללא הכר,
בהרף עין חולפת השמחה,
ומה שנשאר זה רק להיזכר.
הלילה, הוא מפחיד,
מאיים להשבית את כל מערכות גופך,
וגורם לקריסתם המיידית, לאחר שנייה.
לילה, הוא קר,
רוחות נושבות גם בקיץ, משאירות טעם מר.
לילה, המחשבות מתחילות להתפרץ,
מקבלות חיים משלהן, עלולות להתגשם.
לילה, הוא צבוע בשחור,
צבע בו קוראים את החללים ב"יזכור".
לילה, העלמת השמש,
מתפוררת לרסיסים, לא משאירה עקבות, סימנים.
לילה, פרוץ הירח,
טפטוף הטיפות הראשונות בחורף , שמשאירות ריח.
לילה, והחולשה מתגלית,
אני חלשה מידי כדי להיות חזקה, ומתפוררת.
לילה, והכאב יוצא החוצה,
נותן לך תחושת בעלות על נפשך, לבך, עליך.
לילה, ואין את מי לחבק,
מזכיר את הבדידות, והוא-שחסר.
לילה, ורסיסי זכוכיות מתנפצות על החלון,
ועוד בלון שעף מתנפץ לו במרום.
לילה והרוח שורקת,
מדברת אתך, ואז גם נעלמת.
לילה ואין לך כוח לברוח, לרדת מהחלון
לילה - סימן שהגיע הזמן לישון.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/5/01 16:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורטל ויטל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה