אני שונאת את הרגע הזה,
בו הדמעות פורצות ללא הכר,
בהרף עין חולפת השמחה,
ומה שנשאר זה רק להיזכר.
הלילה, הוא מפחיד,
מאיים להשבית את כל מערכות גופך,
וגורם לקריסתם המיידית, לאחר שנייה.
לילה, הוא קר,
רוחות נושבות גם בקיץ, משאירות טעם מר.
לילה, המחשבות מתחילות להתפרץ,
מקבלות חיים משלהן, עלולות להתגשם.
לילה, הוא צבוע בשחור,
צבע בו קוראים את החללים ב"יזכור".
לילה, העלמת השמש,
מתפוררת לרסיסים, לא משאירה עקבות, סימנים.
לילה, פרוץ הירח,
טפטוף הטיפות הראשונות בחורף , שמשאירות ריח.
לילה, והחולשה מתגלית,
אני חלשה מידי כדי להיות חזקה, ומתפוררת.
לילה, והכאב יוצא החוצה,
נותן לך תחושת בעלות על נפשך, לבך, עליך.
לילה, ואין את מי לחבק,
מזכיר את הבדידות, והוא-שחסר.
לילה, ורסיסי זכוכיות מתנפצות על החלון,
ועוד בלון שעף מתנפץ לו במרום.
לילה והרוח שורקת,
מדברת אתך, ואז גם נעלמת.
לילה ואין לך כוח לברוח, לרדת מהחלון
לילה - סימן שהגיע הזמן לישון.