צרחות אחרונות,
תקוות נטושות.
ישבנו ביחד, ודיברנו על חלומות.
החלום שלך, מול שלי.
התקוות שלך, מול הבדיונות שלי.
אמרת שאתה רק רוצה להיות מאושר,
אמרתי שאני רק רוצה לדעת איך לשרוד.
צחקת.
אמרת שאתה רוצה שוב לאהוב,
אמרתי שאני רק רוצה לדעת איך זה.
צרחת, שרע לך עכשיו,
אני אמרתי בתפילה חרישית, רע לי כל הזמן.
אמרת שאתה מאמין בחלומות,
אמרתי שאני יודעת רק לחלום אותם, ולא יותר.
ישבנו יחד על הספסל, מתחת לבית.
אמרת שאתה כל כך אוהב לנגן,
אמרתי שאני רק רוצה להתקדם.
חשבת שאני מדברת על הנגינה, אני התכוונתי לדרכיי בחיים.
לא הבנת.
והמשכנו לדבר, עליך, עלי.
אך לא עלינו.
ישבנו ביחד, ודיברנו על חלומות,
לא הבנת שאתה כלול בתוכם,
שבלעדיך אני חצי בן אדם.
ואתה רק המשכת לדבר שאתה מחכה כבר למישהי הבאה,
ואני לא הגבתי, כי נשארתי תקועה,
בך.