שר,
אני עומדת להשתגע. עברו רק 5 דקות ואני כבר משועממת שבא לי
למות. תשלחי לי פתקים.
    בקי.

בק,
חשבת על זה, אולי, שאני רוצה להשתתף בשיעור? לשם שינוי...  :)
  שרי.

שר,
כמעט עבדת עלי. ממש... תגידי, מותק, על מה את ודניאל דיברתם
לפני שצילה הגיע?
מתפתח איזה משהו? :)
בקי.

בק,
למה את מקנאה? סתם, נראה לך? הוא בסך הכל שאל אותי על... משהו.
סתם. לא רציני.
      שרי.

שר,
בגלל זה ב-8 דקות שעברו מתחילת הדיכאון הזה, הוא לא מפסיק
להסתכל עליך. תגידי למה בכלל אנחנו צריכים את השיעורים
הטיפשיים האלה? ז'תומרת, זה לא נותן לנו כלום. רק אם נקרא לזה
שיעור חופשי מחוץ לכיתה, אולי אז זה ייתן לנו משהו. את
יודעת, עם איזה חתיך. או משהו...
      בקי.

בק,
אני נראית לך נציגת משרד החינוך? וחוץ מזה, מה אכפת לך? עדיף
שיעור חופשי בכיתה מללמוד בכיתה! ודניאל לא מסתכל עלי! אם
כבר מישהו, אז זאת צילה.
נדבר עוד מעט.
  שרי.

שרי,
מה קורה? את מדברת עם בקי? כאילו, בפתקים?
           דניאל.

דניאל.
סבלנות. אני אודיע לך מה קורה. אל תדאג, אני בעדך.
 שרי.

שר,
את לא יכולה להגיד לי שצילה-חצילה מסכלת עליך, ואז להעביר פתק
לדניאל! את מוכנה להגיד לי מה קורה כאן? אם את מעוניינת, אז
תגידי, אני מפנה לך את הדרך. אבל אל תעיפי אותי ככה החוצה. את
יודעת שאני תמיד רוצה לשמוע פרטים. זה לא שיש לי פרטים משל
עצמי. נעזוב, לא נפתח סיפור ישן.
   בקי.

דניאל,
מה קורה בינך לבין שרי? כי אני ממש לא מוכנה שיקרה לה משהו.
כדאי לך מאוד להיזהר אם אתה פוגע בה.
                       בקי.

בק,
תירגעי, אוקיי. אין שום דבר בינינו. הוא פשוט רצה לשאול משהו
בקשר למה ש.. למה שדיברנו לפני השיעור. אוף, צילה-חצילה שוב
מסתכלת עלי. היא ממש התלבשה עלי! את תביני הכל. עוד 25 דקות
נגמר השיעור בכל מקרה.
                                      שרי.

שרי,
בקי מאיימת עלי שאני לא אעיז לעשות לך שום דבר. על מה אתן
מדברות כל הזמן? אני פשוט ממש לא רוצה להרוס את זה. הסברתי לך
את המצב שלי.
   דניאל.


בקי,
על מה את מדברת? שרי לא הסבירה לך את המצב?
דניאל.

בק,
למה דניאל אומר לי שאת מאיימת עליו? מה קורה איתך? את עד כדי
כך מטורפת על הבנאדם?
          שרי.

שר,
על מה דניאל מדבר? מה את אמורה להסביר לי? ואם את רוצה אותו,
אמרתי לך, אני לא אפריע. יש עוד בנים בים, את יודעת. אני אשרוד
גם בלעדיו.
       בקי.

דניאל,
מה לעזאזל קורה? אם אתה והיא רוצים אחד את השני, למה זה עובר
דרכי? אתה יודע, אין לי במיוחד מוניטין של שדכנית.
                              בקי.

בק,
קצת רגישה היום, הא? אויש, היא מסתכלת עלי. עוד רגע.
         שרי.

בקי,
הבנת את הכל לא נכון. אנחנו לא רוצים אחד את השני, ושרי היא זו
שאמורה להיות שדכנית. אני רוצה אותך. כבר די הרבה זמן, למען
האמת.
     דניאל.

בק,
חזרתי. תראי, אני פשוט אגיד את זה כי כנראה שהטאקט שלי הלך
לאיבוד היום. דניאל ביקש שאני אעזור לו איתך. הוא ממש רוצה
אותך. ת'אמת, כבר די הרבה זמן. פישלתי קצת. סורי... :)
    שרי.

דניאל,
תבקש לצאת לשירותים.
בקי.



  "המורה, אפשר לצאת לשירותים?"
  "המורה, אפשר לצאת לשירותים?"
  "שניכם ביחד? טוב, כנראה צירוף מקרים. אוקיי, אבל תעשו את
זה זריז. יש רק עוד 15 דקות לשיעור, אני יוצאת מוקדם היום."
   מזריקת מבט בדרך החוצה לשרי, ראיתי חיוך. כמו גם על שאר
הפרצופים שגילו שהם יוצאים מוקדם היום. יצאנו יחד מהכיתה, לא
נראים חשודים, דניאל בכלל לא מבין מה אני עושה.
  עצרתי אותו ליד הקיר של השירותים, איפה שלא עוברים הרבה
וקשה לראות את מי ששם. הוא נשען על הקיר, השפיל מבט לידיים
שלו, ששיחקו בעצבנות קלה באצבעות אחת של השניה.
  "אז כמה זמן זה הרבה זמן?" שאלתי, מתכוונת לדעת מתי הוא
נדלק עלי.
  "אה.. את זוכרת לפני 5 וחצי חודשים היתה התרמה ו.."
  "שני הצוותים שלנו קיבלו תעודה על במה והכל כי סיימנו את כל
הפנקס" השלמתי אותו במהירות. כן, היום הזה מוכר לי, אפשר
להגיד...
  אבל לא אמרנו. כלום. פשוט החזקתי את ראשו ונשענתי אליו. הוא
חיבק אותי וזאת היתה הנשיקה הכי טובה שהיתה לי אי פעם. לא
הראשונה, אבל הייתי מחזירה את השאר.
  מי אמר שלא יוצא כלום משיעורי חברה? אני דווקא חושבת שזה
היה חיבור מצויין. והוא עדיין מחזיק.
  מיותר לציין כי לא במיוחד חזרנו לכיתה אח"כ...