בניין משרדים מכוסה זכוכית כהה וממנו נשקף נוף שמיים כחול
ורגוע שחולף במהירות מוכפלת. המצלמה מתרוממת לגובה הקומה ה-23
ומתקרבת את החלון הפינתי.  בחלון צופה החוצה דמותו של יורם
בן-נור, איש עסקים בגיל 36 ובלורית עם נגיעה של שיבה. הוא לבוש
חליפת עסקים אפורה עם חולצה כחולה וספורטיבית. יורם מסתובב
ונשען על השולחן המשרדי שלו.

המצלמה מצלמת אותו מתוך המשרד פונה לציפי, מזכירתו שיושבת בכסא
ממול לשולחנו. ציפי לבושה במכנס עסקים נשי ומחויט בגוון ירקרק
ונעלי עקב עם פסים שקופים. חולצת בז' בגזרה חופשית שמתקמרת עם
גופה החטוב. שיערה אסוף בסיכה כסופה והדוקה.

יורם: "אנחנו לא ניתן לו להתנהג כאילו המקום הזה שלו"
ציפי: "אבל המקום הזה שלו.."
יורם: "אל תתחכמי איתי, את יודעת שלא לזה התכוונתי"
ציפי: "כן יורם, אני יודעת, אין לו שום זכות"
יורם: "ידעתי שתביני, יש מעט אנשים שאני יכול לסמוך עליהם"
ציפי: "עלי אתה יכול לסמוך בעיניים עצומות"
יורם עוצם עיניים.

שיר פתיחה של גלי עטרי למילים של קובי אוז ולחן של צביקה
פיק.

Fade out
פרסומות
פרומואים

Fade in

וילה מרשימה מבודדת מוקפת בחומה עד לחצי הגובה כשמאחורי החומה
ניתן להבחין בבריכה המוקפת דקלים ומשטח שיזוף.
מירי ועקנין העוזרת מאבקת עם מקל נוצות פסלוני ברונזה ליד פינת
האוכל הפינתית והמוארת. מירי כבת 28, לבושה בחלוק עבודה לבן
רכוס כפתורים מקדימה ושיערה גלי ומפוזר קדימה. נעלי פלטפורמה
לבנות גסות ומשקפים עם מסגרת גסה מסגירים חזות של אישה שמזניחה
את הופעתה החיצונית.

הטלפון מצלצל ומבהיל קלות את מירי. היא מתבוננת סביב ומחכה
שמישהו יבוא לענות אך איש לא בא. היא מושיטה יד מהוססת לעבר
הטלפון (זום אין אל קצה ידה והאצבעות הרועדות) כשפתאום
המזכירה האלקטרונית עונה.
"שלום, הגעתם למשפחת רחמני. אנחנו לא בבית. השאירו הודעה אחרי
ה..."
ביפ.
המצלמה מתרכזת בפנים של מירי כשקול נשי מפתה משאיר הודעה בקול
רם.
"היי יואל, אני לא יודעת אם מיכל שומעת אבל אתמול היה אחד
הלילות היפים בחיי. דבר איתי".
מירי מזועזעת ומבולבלת לא יודעת מה לעשות. היא מושיטה אצבע אל
עבר המזכירה האלקטרונית (המצלמה מציגה את הכפתור שהאצבע
מכוונת אליו - delete message). רעש של דלת נפתחת עוצר את
מירי לפני שהיא מספיקה לעשות משהו. מפתחות נזרקות על השידה
וקול גבר נישא בחלל הבית.
"יש מישהו בבית?"
מירי: "יואל, זה אתה? אני... (בקול רועד) אני פה"
יואל: "מירי, מה שלומך?"
מירי מתכוונת לענות, אבל יואל ממשיך מבלי להתייחס אליה.
יואל לבוש בבגדי ספורט קצרים שמציגים גוף בן 40 חטוף ושזוף.
הוא מוריד משקפי שמש אופנתיות מהעיניים, זורק את תיק הספורט
ממנו מבצבץ מחבט טניס על רצפת הסלון ונופל לתוך הספה תוך שהוא
גולש עם רגליו על שולחן הסלון.
יואל: "אני אומר לך, נהיה כל כך קשה להישאר במדינה הזאת. את
יודעת מה עבר עלי היום? גיהינום. גיהינום אני אומר לך. למה רק
בארץ חושבים שאם יש לך מרצדס סימן שיש לך כסף. בחו"ל אני נוסע
קילומרטים ואף אחד לא מפריע לי, פה בכל רמזור נמרחים לי על
השימשה הקדמית כל מיני בטלנים ואוכלי חינם. הם לא מבינים שאני
מסתובב רק עם אשראי, מה הם נטפלים? אבל זה כלום מירי.."
מירי מסובבת את הגב ליואל ומביטה ישירות למצלמה כשברקע יואל
ממשיך לדבר.
יואל: "רק בישראל יכולים להביא לך מיץ תפוזים בלי קרח כשיודעים
מירי, יודעים, שאתה שותה כבר 5 שנים את המיץ תפוזים שלי רק עם
קרח. מה עובר להם בראש? לא יודעים לתת פה שירות בארץ הזאת, לא
יודעים."
מירי מסתובבת חזרה ליואל.
מירי: "לא יודעים, אדון יואל, זה נכון."
יואל קם ושם יד על הכתף של מירי.
יואל: "אבל את, מירי, את יודעת את העבודה שלך. אם לא את הייתי
כבר מזמן עולה על מטוס ועף מפה לחו"ל או לארה"ב, אבל יש דברים
שלא עוזבים. מירי, כמה שנים את כבר איתנו?"
מירי: "התחלתי לפני שבועיים, אדון יואל"
יואל: "כן. טוב. מה עם קפה מירי? סוכרזית אחד. אני אהיה בפינת
העבודה"
מירי: "כן אדון יואל, תיכף."
מירי הולכת לכיוון המטבח כשהמצלמה מלווה אותה תוך כדי
שהמזכירה האלקטרונית בתחתית הפריים.

מוסיקה של פיטר גבריאל (עדיפות ל In Your Eyes) מלווה צילום
של קניון רמת אביב במהירות כפולה. עשרות אנשים יוצאים ונכנסים
משער הקניון. המצלמה עוברת פנימה ומציגה אנשים עוברים בקומות
הקניות. נכנסים ויוצאים מתוך החנויות. המצלמה מתעכבת על שלט
"30% הנחה רק בקסטרו רמת אביב עד מוצאי שבת" (פרסומת סמויה
כפופה לשינויים). המצלמה ממשיכה לשוטט בקניון ומלווה שתי נשים
מצחקקות שלובות זרועות שמצביעות לכיוונים שונים ומתיישבות בבית
קפה. הנשים הן מיכל ולאה. נשים אלגנטיות באמצע שנות ה-30
לבושות אופנתי וצמוד. מיכל, אישתו של יואל, מאופרת בקפידה עם
מחשוף קל שמבליט הישגים מרשמים בתחום הפלסטיקה. מיכל מצחקקת
והמצלמה מתקרבת לשמוע אותה מדברת.

מיכל: "הוא חשב שאם הוא ישלח כרטיסים אז אני אבוא."
לאה מצחקקת: "נו..."
מיכל: "אז כמובן שבאתי..."
הנשים צוחקות בקול ונרגעות במשיכת מיץ תפוזים עם קש מכוס
גבוהה.
לאה: "אני אומרת לך, את גדולה. לי בחיים לא היה אומץ"
מיכל: "זה הסיבה שאת לבד, מה את חושבת..."
לאה: "אני לא לבד, אני בוררת אלטרנטיבות"
שתיקה. שתי הבנות מתפרצות בצחוק גדול נוסף ביחד ונרגעות
במשיכת מיץ תפוזים נוספת.
מיכל: "מה את אומרת על המבצע בקסטרו? (פרסומת סמויה כפופה
לשינויים).
לאה: "אפילו התוכנית הכלכלית החדשה לא תעצור אותי מלקנות".
שתיקה. שתי הבנות מתפרצות בצחוק גדול נוסף ביחד ונרגעות
במשיכת מיץ תפוזים נוספת.
מיכל: "תגידי, שמעת בתקופה האחרונה מיורם? מאז שהוא חזרה
מברלין לא שמעתי ממנו"
לאה: "הוא היה בברלין? מאז שהוא היה בניו יורק הוא לא דיבר
איתי. אפילו לא ידעתי שהוא נסע לברלין"
מיכל: "הוא היה בניו יורק?"
שתיקה. שתי הבנות מתפרצות בצחוק גדול נוסף ביחד ונרגעות
במשיכת מיץ תפוזים נוספת.
את המצלמה חותך גבר עם תיק עסקים חום. הוא עובר וחוזר לאחור
ונעמד מול השולחן. המצלמה עוברת לצלם מהצד השני.
לאה: "הו... יורם, בדיוק דיברנו עליך"
יורם: "זה מסביר את הצחקוקים שלכן בנות. אם רק יתנו לכן את
הצ'אנס אתן כבר תיפרקו כל עול ותפנטזו אפילו עלי"
מיכל: "אם היינו מפנטזות עליך יואל, כבר מזמן היינו מפסיקות
לצחוק"
יורם: "אני רואה שאת חדה כרגיל, מיכל. מה שלום יואל?"
מיכל: "עושה ספורט כמובן. ומה שלום קרן, עדיין עושה איתך
ספורט?"
יורם: "לא. האמת היא שאני וקרן הבננו שזה לא מתאים ונפרדנו
כידידים"
לאה: "זה אומר שאתה פנוי יורם?"
יורם: "לאה, את יודעת שבנינו זה לא הולך. ניסינו לא?"
לאה מורידה את הראש ובוחשת את הקרח בתוך הכוס עם הקש.
יורם מזהה את המבוכה ומחייך חיוך נימוסי ומריר.
יורם: "טוב בנות, חייב לזוז. יש דברים לעשות.. ביי"
יורם מתרחק מהשולחן ומיכל מתכופפת אל לאה ולוחשת לה משהו
באוזן.
שתיקה. שתי הבנות מתפרצות בצחוק גדול נוסף ביחד ונרגעות
במשיכת מיץ תפוזים נוספת.

Fade out
פרסומות
פרומואים

fade in

שוב בניין המשרדים המכוסה זכוכית כהה וממנו נשקף נוף שמיים
כחול ורגוע שחולף במהירות מוכפלת.
ציפי יושבת בפינת המזכירות כשעל ראשה דיבורית אלגנטית.

ציפי: "D.O.M.K פרסום שלום, מדברת ציפי. במה אני יכולה
לעזור?"
המסך מתפצל לשניים. בצד אחד ציפי ובצד השני צללית של דמות
נשית עם שיער ארוך מסתכלת מהחלון החוצה אל שמיים כחולים.
צללית (באותו קול נשי מפתה מהמזכירה של יואל): "את יורם
בבקשה"
ציפי: "יורם לא נמצא כרגע, מי מדברת בבקשה?"
צללית: "כשאני ארצה שתדעי, אני אומר לך"
ציפי: "סליחה?"
צללית: "על לא דבר. תרשמי הודעה"
ציפי (מחמיצה פרצוף): "בבקשה גבירתי"
צללית: "תמסרי לו שאתמול בלילה היה הלילה הטוב ביותר בחיי"
ציפי: "סליחה?"
צללית: "זה בסדר. כבר אמרתי לך, סלחתי"

fade out
פרסומות

בפרק הבא:
1.
יורם ויואל משחקים סקווש ביחד ותוך כדי צועקים.
יואל: "אתה לא באמת אהבת אותה"
יורם: "מה אתה בכלל יודע על אהבה?"
יואל: "אני יודע שהיא משנה את חשבון הבנק שלי"
יורם: "בזה אתה צודק"
2.
הצללית יושבת עם הגב למצלמה מביטה דרך החלון כשהדלת מאחוריה
נפתחת. האור מהמסדרון שמאחורי הדלת מסנוור את העין וצללית של
גבר נעמדת בפתח.
צללית: "אתה? מה אתה עושה פה?"
3.
מיכל עוברת ליד המזכירה האלקטרונית ורואה את הנורה הירוקה
שמתריעה על הודעות חדשות מהבהבת. היא מתקרבת ומושיטה את ידה
ללחוץ.

Fade out
שיר הסיום של גלי עטרי ללא מילים.

המשך יבוא...