על ארבעה פרקים של נשמות חבולות
הואצה נשימתי, רוחות של כאב ודמי חיים מיוסרים שנעו בקצה עיני.
זינוקים מהירים שהיו למפגשים אקראיים עם האדמה בעוד שאגת אוויר
זך של שדות ירוקים קרע את התודעה מהאינסטינקט הפראי.
הסוואנה האינסופית הפכה לגלים של ירוק מוכה כסף ירח,
עצים וחיית טרף הקוברת את לובן ניביה בצוואר קורבן נפול.
אי שם מתחת לחופת עננים, זינוק ועוד אחד.
הסם המשכר של אי החשיבה זרם בעורקים של טורף משנה צורה, אובדן
התחושה והצלם, כסף הזורם על קרני ירח מלא. שרפת העצמי בתשוקת
העכשיו.
והכסוף שעלה, ממצולות מזרח בכתם כהה של אפילה נקייה, לוהב
בדרכו שלו דרך מסך צלן של כנפי כבירים. ממלאכי הארץ שכנפיו
פלדה אדומה - סימטרייה מושלמת שנקטעה באיבה.
הזינוקים מיהרו בחטף מנשימה לנשימה, הסתערות אל הבלתי חשוב
שקדימה, התעלמות מן הצד והאחורה.
האוויר איים לחטוף את נשמתי מידי בעוד כנפיים נפרשו,
נוסקות אל תוך עין הטוהר המכסה את אופל האדמה. רצונן שלהן מתוך
אלף קילוחים דקים מן הדק, ציורים מורכבים של מקריות טהורה
הנופלים לתוך בשרי
חורכים את תוכן נשמתי
במרתף אפל נמה חיה
טרופת חושים
מתחת ליבה העקוד
במגדל של אור נמה נשמה
חסרת הכרה
מעל גופה החרוך
ובמישורי אליזיום משחר לטרף החופש הבא. |
