הרסת אותי.
יציר דמיוני, הגולם שקם על יוצרו. כבשת אותי, הכנעת אותי, הפלת
אותי תחת כנפי דמיוני הענפות, הותרת אותי תשושה ומעורסלת. גרמת
לי להסתפק בכלום, וליצור ממנו הכל. גרמת לי להכלא בעולם
שמלכתחילה לא התקיים מעולם, גרמת לי להיות חלק מפנטזיה שהשתלטה
על המציאות בצורה חולנית. הפכת אותי לדמות בסיפור, למריונטה של
עצמי, לבובת סמרטוטים של אף אחד.
ועכשיו, אני רוצה לאהוב.
אהבתי אותך בטירוף, בשכרון חושים, כמו שאפשר לאהוב רק חלום,
אבל עכשיו, אני רוצה לעבור לדברים אמיתיים יותר.
אני רוצה להשתחרר ממך, אבל אני אוהבת אותך יותר מאת המציאות
הזו.
אתה היית כל מה שחסר פה. לכן בראתי אותך- מתוך חסך, מתוך חוסר,
שתהיה לי הכל. בראתי אותך כשעשוע, כהורג שעמום, כממלא מקום
זמני למישהו שעוד לא ממש תכננתי, אבל אתה, כפוי טובה שכמוך,
נתת לי כל מה שרק ביקשתי, כל מה שרק רציתי.
הוצאת אותי ילדה מפונקת, שמעדיפה לחלום בהקיץ ולשחק שוב ושוב
באותו סרט שרץ אך ורק על המרקע שבראשה, ובו היא הכוכבת הראשית,
התפקיד הנשי לצדך. היה לנו הכל. היתה לנו אהבה משכרת, היו לנו
זיונים מהשמיים, כמעט והיו לנו ילדים דמיוניים קטנים.
ואז, הוא הגיע. זה שהזכיר לי אותך מספיק כדי לתת לו הזדמנות,
זה שהסכמתי להכניס לחיי מתוך המחשבה שסוף סוף תוכל להיברא מתוך
מישהו קצת אמיתי.
טעיתי.
הוא לא אתה.
אף אחד אף פעם לא יהיה אתה.
ולמרות שתמיד חשבתי שברגע שמישהו אמיתי יבוא, אני אזנח אותך,
אני לא מצליחה להפסיק ולדמיין את פניך המוכרות בראשי, בודדות
במיטה הענקית שגם היא פרי דמיוני, מחכות לי שאשוב הבייתה
מהעבודה החלומית שלעולם לא תהיה לי. אני עוצמת עיניים,
והנשיקות שלו לא מרגישות כמו שלך. הרוך שלו לא רך בדיוק כמו
שלך, הטעם שלו לא אותו טעם כמו שלך, הריח שלו לא אותו ריח,
והוא גם לא נראה בדיוק כמוך. הוא אוהב אותי, או לפחות מתקרב,
ואני יודעת שהוא מנסה, נורא נורא מנסה להיות אתה. הוא אולי עוד
לא יודע את זה, אבל אני חושבת שהוא מתחיל להבין שהוא עוד לא
מספיק. הוא כל כך משתדל. הוא משתדל להתאים את עצמו לחלומות
שלי, לתפוס את מקומך בדמיונות שלי, אבל הוא רק אנושי.
אתה מבין?
הוא רק אנושי.
הוא עוד לא יודע שהוא לא יכול לך. הוא לא יודע שהמציאות לעולם,
אבל לעולם לא תשתווה לחלום. גם אם מנסים לחיות בסרט, הזוויות
לעולם לא יהיו אותן זוויות, המסר הסמוי לעולם לא יבוא במקום
הנכון, ולעולם לא ייקלט, אף אחד לא יגיד ש"המציאות הזו היא
פשוט יצירת אומנות גאונית", אף אחד לא ייתן לה חמישה כוכבים,
וכולם יגידו שהיא קיטשית ומתיימרת יתר על המידה.
הוא מנסה לגדול.
הוא מנסה להיות מה שאני מצפה ממנו להיות, אבל הוא לא מבין שיש
מישהו למעלה. הוא לא מבין שתמיד יהיה מישהו מעליו, שיסתכל למטה
ויניד את הראש היפה והשקוף שלו בעצב, ויקרא לי חזרה במילים שרק
אני שומעת. הוא לא יודע שכמה שאני לא אנסה, אתה זה שאני אדמיין
לפני שאני הולכת לישון.
אני לא רוצה אותך יותר.
אני רוצה להשתחרר מכבליך, אני רוצה להיות חופשייה לאהוב כמו בת
אדם שפויה ונורמלית, אבל אני, בדיוק כמוך, ואולי גם כמוהו, יום
אחד, יודעת שגם כשהמציאות נראית כמו חלום, כל מה שצריך זה
לעצור לרגע, לחשוב פעמיים, ולהבין שהמציאות היא מקום שבו אתה
צריך גם להחזיר מה שאתה מקבל.