[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אודי בר
/
מאסטר של עצמי

13.8.03
כל פעם שאני מתיישב לכתוב, ישר אני מתחיל שורה של שלמה ארצי.
כל פעם מפתיע מחדש, איך הרעיון המקורי זורם אצלי, תוך כדי
כתיבה, ולא תוך כדי חיפוש אחריו. כל חיי חלמתי חלומות, רדפתי
אחריהם, רק כדי לגלות שהם ממש לא כמו שציפיתי, אלא הרבה יותר
מזה. שתי חלומות גדולים היו לי מאז שאני זוכר את עצמי (גיל 5
לערך). האחד, מדבר על אהבה גדולה. והשני, על הרגע שבו אהיה
מאסטר. בשניהם , לא היה לי ברור למה אני אני רוצה את זה כל כך.
(איך מסבירים לילד בן 5 על אהבה? או המושג מאסטר?). רק ידעתי
שזה בער לי בלב  ובנשמה.

כל חיי חיפשתי את הבת זוג , זו שאוהב אותה, זו שאחלוק איתה את
חיי, שתמלא את החסר. ואז מצאתי. 4 שנים שבהם המציאות עולה על
הדמיון. סבלתי לקראת הסוף לא הערכתי את מה שהיה לי, חיפשתי דרך
לצאת בלי סיבה מוגדרת. שנתיים שבאו לאחר מכן, היו כרוכות בסבל
רב, מצבי רוח שליליים וכדומה. לקח לי שנתיים להבין שאין עליי
לכאוב את מי שאיבדתי, אלא להפך, לשמוח. להוקיר כל רגע של חיוך
שהיה לי איתה. כל חיוך שחייכה, כל חיבוק , נשיקה או דברי אהבה.
חיים רק פעם אחת, ואני מודה כל יום על שהיה לי את מה שהיה לי
איתה. הייתי מעדיף לעבור חיים שלמים עם חיבוק אחד שלה, מאשר
נצח בלי זה.

שאלתי את עצמי, מדוע אין אני מסתדר אם אלו שיצאתי איתם לאחר
מכן. התשובה שקיבלתי היתה - אני כנראה עדיין לא מוכן למערכת
יחסים. אני יודע זו כיום. לא הייתי מוכן, אך דברים משתנים. אני
משתנה.  עכשיו רק נותר לחכות , כי בחיים לא נדע, מה המחר
מביא.

שהייתי קטן, המושג מאסטר, התגמד, והוגדר ויזואלית ע"י חגורה
שחורה באומנות לחימה כלשהי. בראשי, התמונה של דמות, מעורפלת,
מבצעת תנועות מהירות, ומגנה על החלשים. אז הלכתי ורדפתי את
החלום. זה לא נראה לי מסובך. אז בגיל שמונה התאמנתי בקרטה רק
כדי לגלות שלוש שנים לאחר מכן בתחרות שהשמן מנצח.

התיסכול ניצח.

שנים לאחר מכן, הגורל דחף אותי למצוא את האייקידו. שנה וחצי
מחיי של הנאה וחוסר הבנה. 6 שנים לאחר מכן של טקוונדו , זיעה,
ועמל רב. והגעתי לחגורה שחורה.

התיסכול הפסיד.

עדיין החלום לא הושלם, הוא רק מתחיל. פתאום, להיות מאסטר,
מצטייר קצת אחרת מתמונה של ילד בן חמש. פתאום דברים נראים
אחרת. פתאום הבנתי, מה המשמעות. מדוע כל חיי רדפתי את החלום
להיות מאסטר. כל הזמן שעבר חיפשתי את הדרך לנצח את עצמי. כל
חיי נילחמתי בתיסכול שלי והפסדתי. לא עוד. אני מתחיל לנצח. כל
חיי הייתי בירידה לצורך עלייה. היום אני מתחיל להסתכל למעלה.
קצת פחות ביקורתי אל עצמי, קצת יותר סובלני. טעיות קורות. והם
ימשיכו לקרות. אני אלמד מהם. אני אתקדם. אני בדרך להיות מאסטר.


מאסטר של עצמי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-כן.

-איך אתה לא
מתבייש?!

-לא יודע, אני
משתדל.


אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/9/03 9:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודי בר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה