"הגיע הזמן אחיות" אמרה האישה שחורת השיער. בתנועתה התפזר
באוויר הניחוח המוכר שלה: מושק ותמצית של עינבר ים שנסחף
לחופים מידי פעם ולא יודעים מניין הגיע. היא לבשה שימלה פשוטה
בצבע הדשא אבל כל תנועותיה אמרו הדרת מלכות.

"הירח נמצא בחציו אילסארה, את יודעת שזה מסוכן. תחכי כמה ימים,
לפחות אז נוכל לנגוד את הנוסחה..." אילסארה הסתובבה אליה
בחטף.
"היי בשקט מליסה! את יודעת כמה זמן חיכיתי לזה! והאלה אומרת לי
שזה הזמן. את האם, כן אבל אני הנערה בצוות הזה, ואני קובעת על
ההתחלות החדשות." מליסה הביטה לעברי. "את מצפה שאני, ארדולס
הזקנה אעשה משהו? אני פה עבור עצות, לא עבור שליטה. מליסה,
תעשי עם זה מה שאת רוצה, אבל אנחנו צוות ואנחנו חייבים ללמוד
מהטעויות של הצעירים בדיוק כמו מהניסיון שלי" מליסה פתחה את
פיה בהלם "אבל אילסארה עלולה למות!" הנדתי לעברה "היא מודעת
לסיכון ואם היא מוכנה להקריב את עצמה עבור הפסקת הרדיפה שלנו,
אז שההקטה תהיה בעזרה." מליסה נשמה עמוק "באשמורת השלישית
כולנו ניפגש כאן, מתחת לפסל ההרפיה עוד כשעה."

הגלים של הים הרעימו מתחת לצוק הלבן, והלבנה נתנה למקום המקודש
של האבנים העומדות הילה של זוהר. וניחוח של אצות ושמן לפידים
מילא את המקום. במעגל עמדו שלושת המכשפות אילסרה החזיקה את
השרביט שגולף ביד אמן ותיאר את שושלות המכשפות בדורות הקודמים,
מליסה החזיקה תינוקת, מן הכפר. ואילו ארדולס החזיקה ספר גדול
כמעט ממידותיה. "אתן מוכנות אחיות?" שאלה ארדולס, "כן!" ענתה
אילסרה בכמעט תאווה ואחרי הצצה מודאגת של מליסה היא הנהנה
בחטף.

במרכז המעגל הוצבה יורה גדולה, וסביבה סמלים של טבע צוירו
אחרי לחש קצר שלי האש החלה לבעור בתוכה, ירוקה, ירוקה כשדות

"אנו קוראות לך מולנגרו!
בצע הבטחתך!
הצעת ביטחון
הצעת מכוחך
יש לך קורבן
לסגירת העיסקה!

הוא הופיע. הדרקון. הניקטירי.

אילסרה פנתה אליו ביהירות: "שד! הנה הילד, אכול את נשמתו
אבל הענק לי... לנו את הכוח לעמוד בפני הכנסייה שרוצה
במותינו!"

"הן כבר שרפו את הילדה המכשפה בכפר ההוא בצ'שיילד!" הוסיפה
מליסה

"הענק לנו את מה שהבטחת."

"אז זהו אחיות?" אמר השד "אין יותר לחשי ריפוי, אין יותר לתקן
את הפגמים שבעולם אלא רק כוח?"

"כ...כן!" אמרה אילסרה
"לפחות עד שהטירוף יגמר" אמרה מליסה
"הענק לנו את הכוח, למרות הטומאה שבו" אמרתי, החכמה ארדולס

"אז הנה הכוח אחיות. עמידות מעבר לזמן עד שבו הכנסייה לא תאיים
עליכן יותר!" הוא צחק ונעלם

על המצוק במעגל האבנים צימחו להם בין לילה 3 עצי סמבוק צעירים
ואילו הכמרים לא מצאו את המכשפות. "לפחות השטן לקח אותן עימו"
הם אמרו.