בזווית העיתון, בפינה מתפנה, קולטות עיני עוד תמונה.
ממקד את המבט, ראשי מקרב, ורואה אני עולם חרב.
המילות מרצדות, אלי מדברות, וכולי מבוכה, ובזווית הדמעה,
ילד זה טבע בבריכה.
קטן ,כחוש ושחרחר, בן שנתיים שלוש, חיוך תמים תלתלים על הראש.
כל כך עצוב ומדכא, לאבד ילד שכזה, נשמה קטנה, שכה מעט
בעולם שהתה.
והכאיב לי שבעתיים, כי ראיתי מול העיניים, ילד מופלא,
שמוצאו מארצות המצוקה, שגם פה אצלנו את עדתו מלווה.
כל כך הם סובלים כאן העולים...
והנה עוד יגון בכוסם, למה זה קורה?
תאמר לי אתה, בורא עולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.