לסיטה יקירתי הסיפור עבורך!!!

סיטה, הלכה במהירות בגני ראמה, לא היה לא פנאי לחשוב אם דרך
ההליכה הזו יאה לנסיכה או לא, היא נזכרה בליל אמש , כשהיא
הייתה במשתה של אינדרה מלך האלים את המחמאות שהיא שמעה ואת
הרכילויות עליה: ראו נא אפיה הנאה והישר כלכך הפרח הטיל ועורה
צח כחמאת גהי, עניה ירוקות כבורפי,וחוכמתה העוקצנית מתוקה
כציפורן. היא גם זכרה על מי עוד אמרו זאת, וזה גרם לה להיות
כעוסה ועצבנית, ועתה רדיד היהלומים שלבשה על עורה החל לעשות
רעש רב יותר על קרקעית יערו של ראמה, הפרחים השתחוו בדרכה,
והיא חושבת על איך היא הולכת לנסח את זה שהיא מקנאה באיפסרה
היפה ביותר איך היא כועסת על רמה על המבט שלו אשר הפשיט את
טילוטומה המצודדת מבגדיה בעת ריקודיה החינניים, ואז סיטה
עצרה.
היא ראתה על עץ ששיך לראמה ואסור היה לה להתקרב אליו רימון
יפיפה רימון מושלם שקליפתו האדומה כעור עדין ובתוכו כאבני אודם
נצצו
זרעים מצופים עסיס ובבשלות הכי טובה, לא בשל מידי ולא בוסר
מידי סיטה הושיטה ידה לקטפו ונגעה בפני הפרי החלקים, אבל אז
נזכרה בהזהרתו של ראמה, שפירות עץ זה ועץ זה בלבד עבורו ושאר
מעדני הגן עבורה ועבור שאר נשותיו.
סיטה השפילה את ראשה והירהרה בעצמה: הינני כבר 40000 שנה
מלכת הגן הזה, ואסור לי לקחת לעצמי רימון פשוט? נמאס לי!
צייתתי לחוקים כל חיי חייתי לאחרים ולא לעצמי אני חכמה אבל אין
לי חכמה משלי! מאסתי בזאת, מאסתי להיות השיפחה של ראמה מאסתי
להכין לו צלי טווס כל יום, והכי מאסתי בגישתו.
סיטה קטפה חיש מהר את הרימון ורצה אל  הארמון של ראמה כשעסיס
המתוק מרוח על פניה
" ראמה אם אתה רוצה  שאשאר, כמה דברים יתחילו להשתנות בבית
הזה!"