שנים רבות לא מלאו לי
אך כשאני  מביט על חפץ כלשהוא
אני מנסה להיזכר וגם מצליח
על השנים שעברו לי
אני סופר אותן בימים ואומר לעצמי
"לא עבר הרבה זמן"
אבל כשאני סופר את השנים בתחושת זמן
זה נראה לי כאילו לא החמצתי כלום
כאילו לא לשווא בזבזתי את שנותי על האדמה
ומה אני מבקש?
פיסת חיים טובים.
פיסת אושר.
דבר שלא קרה לי במשך תקופת הזמן הזאת
כל עוד אני נמשך אל העבר
אני נזכר בדברים הרעים
פחות בדברים הטובים
מעלה חיוך כאשר אני נזכר באושר
תופס את ראשי כאשר דמעה מנצנצת מעפעפי
כמה שהייתי רוצה להיות כמוהו!
למה לא מתייחסים אליי כמו אל ההוא?
ההזדמניות שבזבזתי.
חוסר הבטחון שהפגנתי
לא עזר לי
עכשיו, כשפני אל העתיד
אני לא מצליח לספור על האצבעות
מיהו האיש שאני ארצה להיות
אילו דברים יתגלו לי בהמשך דרכי
באיזה מסלול לפנות?
הימני? או השמאלי? או שמא אלך ישר או אחורנית?
שוב אני סופר על אצבעותי הזדמנויות, אנשים.
ואני לא מבין, מדוע החיים לא הוגנים?
מדוע אדם רע מטבעו?
מדוע אני רע?
מדוע אני עושה דברים שאני יודע שאני אצטער עליהם אח"כ?
למה אני לא משקיע כדי לבנות לי המשך דרך יציבה?
מדוע אני לא סותם סדקים ומיישר עיקולים?
התשובה הזאת תבוא לי ביום מן הימים.
כאשר אני אדע על משמעות החיים.
ולא השיר בנוי מחרוזים
אלא החיים הם רצף של שירים.