מול הדגל.
מתוחים, עומדים דום.
רק לפני שנה הם עמדו שם, במגרש של התיכון
דיברו על בנות, כדורגל.
כל החיים היו לפניהם-
כל החיים, או ליתר דיוק עשרה חודשים.
אפילו ציוני הבגרות עוד לא הגיעו כולם
וכבר הלוויה ראשונה בחבר'ה.
אתמול הם היו ילדים
השכול ביגר אותם היום
והכיוון למחר לא מעודד
המלחמה שהבטיחו להם שלא תהייה גבתה עוד קורבן
משה הלך, דני בדרך
זכרו אותי, נקמו דמי!
אל תתנו למעגל הדמים והאלימות להישבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|