היום אחרי שנה שאני כבר מכירה אותך וחודשיים של התאהבות בך
החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה, אני יודעת שהוא לא קשור ושאחרי
שתקרא אותו אתה תרגיש שונה לגמרי ממה שאתה מרגיש אליי עכשיו
אבל אני לא יכולה לשמור את זה בפנים יותר. אם אני אגיד שקל לי
לדבר איתך עליה ולשאול איך היה במסיבה הזאת והזאת אני אשקר
ואני שונאת לשקר לך, אם יש משו בעולם שאני לא רוצה זה שאני לא
רוצה שיהיה סודות בינינו
אני חושבת שהתאהבתי בך כי אתה באמת הבנת אותי ולא הסתכלת עליי
מלמעלה כאילו אתה יותר טוב מימני באיזה שהיא צורה.

בהתחלה אהבתי אותך כמו שאוהבים מורה או זמר מסוים
אהבה שמההתחלה אתה מבין שאתה לא תוכל להגשים אותה מאלף ואחת
סיבות. אבל לאט לאט כשהתחלנו לדבר יותר התחלתי להבין שהרגשות
שלי משתנים ואני מתחילה ממש לחשוב עליך.
אפשר להגיד שהשפעת עליי הרבה אבל הצורה טובה
התחלתי לחשוב על כל דבר שדיברנו עליו ולחשוב איזה מן בן אדם
ומה באמת חשוב לי בחיים
הכל תודות לך.

אתה הצלת אותי מהתרופות ומההזרקות
מההרס העצמי שכל הזמן שב אליי למרות שניסיתי להרחיק אותו.
בילעדך לא הייתי מסוגלת להיפטר מימנו. תמיד היית בא אליי
בזמנים קשים עם חיוך ובדיחה וכל הצרות שלי היו בורחות לכמה
שעות.
רק משיחה איתך נעשתי מאושרת ושמחה עד אין קץ.

היום אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מפחדת לספר לך.
אני מפחדת לספר לך ולאבד אותך לתמיד.
אני מפחדת שאם אני אספר אני אהרוס את הידידות הכי טובה שהייתה
לי איי פעם עם מישהו. איך אני אוכל לראות אותך אחרי זה?
איך אחרים יסתכלו עליי. ומצד שני אני לא יכולה לחיות יותר עם
זה אני פשוט משתגעת

לכן אני כותבת לך את המכתב הזה
אם אחרי שתמצא אותו תרגיש כל דבר אחר חוץ מסלידה וחרטה על כל
אותן שיחות שלנו, אתה יודע איפה למצוא אותי

שלך תמיד