אתה מסתכל על סעיד, ההוא מהירקות,
ועל יוחנן שבפינה מוכר מזוזות
ועל מרים מבית החולים,
שמעל מיטתך תולה ברזלים
ותוהה מה לעזאזל משותף לכולם,
ואיך זה שיש כל-כך הרבה אנשים בעולם
כל-כך הרבה מחשבות, אמונות,
וכל-כך הרבה סידורי תפילות
ומה, יש מליון אלים ומי זה אלוהים
ואם הוא פסל, בן אדם או דמות מאבנים
מתי הוא נולד, אם הוא חי או מת,
ועד כמה זה מזיז לך באמת?!
אתה תוהה מה משותף לכולם,
ואז מחייכת אליך הקדושה מכולם
מזמינה אותך להיכנס לתוכה, לנשום את תולדותיה
ולחפור לעומקה.
מסמנת לך שבילים ובונה מבנים מקושטים,
מקשטת קירותיה ועוטפת מלבושיה
ומבטיחה לך שבכל שעה שתגיע
במלוא הדרה היא תופיע,
ולא תחסוך, ולא תמעיט במילים,
היא תרקום עבורך סיפור בהמשכים
ותיכנס למעגל הקסום של חייה,
ותבין עד כמה שונות דרכיה.
וברגע שתמצא את דרכך חזרה,
תביט לעברה בעין משתאה
כל-כך הרבה אוגרת בתוכך,
מפתיע לגלות מה מורכב הוא עברך.
ותחזור לחנות הירקות
ליוחנן מהמזוזות
ולמרים מבית החולים
תעמיד את שלושתם בשורה, ותאמר בהנאה:
"גיליתי את סודכם, נכנסתי לראשכם,
כעת אוכל להיות חלק מכם."
ושלושתם יחייכו, בעיניהם יקרצו,
כל אחד יחזור לחנותו
לאמונתו
לחייו
ולך תישאר ירושלים...