אתה רץ יום יום.
עוסק עיסוקים שיגרתיים שהחטיבו לך מלכתחילה (מלכתחילה-כלומר
לפני שהיה לך כושר שיפוט או שיקול דעת..בקיצור מרגע שנולדת).
אתה ממהר.
ממהר להספיק דברים.
אתה עושה דברים היום כדי שיהיה לך טוב מחר וכך אתה חיי חיים
שלמים  והטוב לא מגיע.




אתה לומד להיות חכם.
למה אתה צריך חוכמה?
כדי לקבל תעודה או אישור מסוים.
למה לקבל תעודה?
כדי להתקבל לעבודה.
למה להתקבל לעבודה?
כדי להרוויח כסף.
למה להרוויח כסף?
כדי שתוכל לקנות דברים.
למה לקנות דברים?
כדי שלבסוף תבין שזה לא מה שיגרום לך להרגיש טוב (או להיות
מאושר).

ואז...לאחר שכבר המון שנים מחייך נעלמו,שבהם התעסקת בדברים
שונים-אתה תרגיש ריקנות..מן הרגשת פיספוס טוטאלי.
אתה תתחיל לחפש את הדבר שיגרום לך להרגיש שלם.

אתה תצא ותבלה כפי שאף פעם לא בילת..
אתה תנסה להכיר סוגי אנשים שעדיין לא נתקלת בהם או שמעניינים
אותך,תתחיל לפרש מצבים מסוימים אחרת ותשנה גישות בחייך ואז
תעצור.
תעצור!
ותאמר לעצמך מהו בעצם הדבר המסוים שיגרום לך להרגיש שלם???

האם זו אישה?אהבה?נתינה?קבלה?משפחה?המצאה?וכו'......
אולי שילוב של כולם?
כי הרי יש לך דברים כאלו או אחרים בחייך.

מה אתה מחייך?

נכון שאתה לא יודע מהו הדבר הספציפי שיגרום לך להיות מאושר?

זה בסדר! אל דאגה! גם אני לא!




שתיתי,עישנתי-(הגעתי למקומות מכוערים).
תרמתי,עזרתי- (גיליתי שזה אנוכי ואינטרסנטי..כי אני עושה זאת
רק כדי להרגיש טוב).
התחברתי או לפחות ניסיתי לאדם שעשה לי טוב וכך המשכתי בחיי..
עם המון דיכאונות רגעיים ובכל זאת מחייכת המון..
מנסה לאהוב את הכל  וכן להעביר מהאהבה שבי בתקווה שאחד יעביר
לשני וכך הלאה- (כדי שיהיה טוב יותר בעולם).
אני שואלת את עצמי : אם אני לא אעשה זאת אז מי כן יעשה?

הרי איזה מן עולם זה?
אלו מן חיים אלו?
בשביל מה אנחנו פה בעצם?
כדי ללמוד תרגילים במתטמטיקה?
כדי לצפות כל היום בטלוויזיה?
כדי לאכול?
לשתות?
לשמוע מוזיקה?
או שפשוט להגן על אדמה ובסוף להירצח???
לישון?

כל יום אותו דבר?
אין שום כיוון?


מדוע המסלול של חיי צריך להיות סלול מראש!?

למה המסלול של החיים כבר סלול ולי נותר רק לשמור ולעמוד
בחוקים?
ואם נפלתי-איכזבתי.

מה שווים החיים האלו?.
אז אני אומרת לעצמי: פשוט תעשי את זה!!
תחיי את הרגע?!!
הרי מה נשאר?.
רק לאהוב!
כי אם לא אז מה יש כאן בעצם?.
העולם בנוי על אהבה.
אם אין אהבה אין כלום!
אהבה של משפחה,חברים,בן זוג...



אז מה לומר לסיום?
החיים קשים.
יום אחד אתה מתעורר ולא יודע איך "לאכול" את החיים שלך ואת מי
שאתה.

כל שנה שעוברת-ככל שגודלים החיים הופכים יותר מסובכים לכן עדיף
לפעמים להישאר תמימים-לעצום את העניים ולא לראות דבר!

לראות רק מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה!!
לבנות תאוריה משלך על העולם ולחיות על פיה!


וגם אם אתה,הקורא לא הסכמת עם דבריי-זו זכותך!
וגם אם אתה חושב שאני לא מציאותית !
נכון!
זו זכותי!