קשת מותח קשתו
למטרה חיצו ישחרר.
אני הוא החץ וזמזומו בעת
יפלח האויר.
אני הוא הקשת במותחה לאחור.
אני הוא יד הקשת הרועדת ממאמץ.
אם תנשק מצחו הקודח של תינוקה
פניה צבעה החולני של דאגה.
אני הוא ליבה האומלל של האם.
אני הוא התינוק הבוכה מכאב לא מובן.
אני היא הנגיף שבא להשמיד.
אני הוא תא לבן הבא להגן.
ילד אץ על פני דרך עפר,
ומועד על אבן הניצבת בדרכו.
אני היא דרך העפר
זרועה בעקבות שהזמן שכח,
אני היא האבן, שהונעה ממקומה
בגסות לאחר עשור של שינה.
אני היא רגלו של הילד
שטופה בכאב מחריד
ויודעת כי משמעו שנשברה,
אני הוא הילד
צורח מייסורים ורוצה את אימו,
שתחבקו בדאגה.
.
אני הוא העץ והעלה
התפוח והתולעת
השן והחור
אני ואת,
אני הוא הבריאה וחוסרה,
הכאוס המשתולל ברחבי
חלל חסר גבולות.
אני הוא הכל,
והכל בתוכי נמצא... |