כתיבה היא דבר כפוי טובה
אמר משורר
את דם נשמתך תשפוך על דף אדיש
מכתים את חזותו השלווה בדברי ההבל של מוחך.
ולאחר שתקרא ותקרע, תכתוב חדש ותשכתב,
אז סוף סוף יהא בידך שיר אשר תשנא
על יומרנותו, על טיפשותו, על חוסר יכולתו
להיות השיר הטוב ביותר שנכתב אי פעם.
אך לעולם לא יוכל להיות הוא טוב יותר מכל שיר אחר,
משום שכיצד תצדיק את טעמך וריחך מעל אלה של האחרים?
כפיות טובה אומללה,
אמר והטביע את גרונו בעוד כוס יין,
כבר 20 שנה כותב אני דברי הבל.
ומחר, נשבע אני,
אפסיק.