[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלעד יובל
/
הבחור בקצה המיטה

כמעט כל יום אני שם. יושב לידם שהם רואים סרט מפחיד, או אולי
אוכלים ארוחת ערב רומנטית. אני שם, לידם, מסתכל, מאזין. והם
מדברים כך באין מפריע על איך עבר עליהם היום, או משהו מעניין
שהם ראו בטלוויזיה, סתם שיחת חולין כזאת. ומדי פעם הוא מושיט
אליה יד אוהבת כזאת ומלטף לה איזשהו חלק בגוף, ממש לא משנה
איזה. והיא מקבלת צמרמורת חמימה כזאתי, טובה, נדירה, מהסוג
שמקבלים רק ממגע ידו של אדם אוהב. ואני שם, מביט, מנסה בכל
כוחי לחלוק אתה את תחושת הצמרמורת שלה. ומדי פעם היא מדגדגת
אותו או סתם תגיד משהו ממש מצחיק, והוא יצחק לו צחוק קליל כזה
והיא תגיב בצחוקה החמוד שהוא כל כך אוהב. וגם אני שם צוחק בצד,
משתתף תמיד בצחוק המתוק שלהם אבל אף פעם לא מבין מה מצחיק.
מזויף שכמוני. וכשקר להם מתכרבלים אחד בשני, מול האח או סתם
מול הטלוויזיה, חיבוקים חמים שכאלו שיוכלו להמיס אפילו קרחון
זקן. ואם לי קר אני פשוט מחליש את המזגן, או מביא לי עוד שמיכה
או סוודר. והשיחות שלהם תמיד זורמות, והם מדברים על הכל
ויודעים הכל ומבינים הכל מתוך הכל. וגם כשהם מדברים על
פוליטיקה או על מזג האוויר זה תמיד נשמע כאילו הם מדקלמים שירי
אהבה אחד לשני. וכשהם מידי פעם מגיעים לנושא שאני מבין בו או
חושב שאני מבין בו, גם אני זורק הערה, והם מהנהנים בנימוס
כאילו אמרתי דבר מאד חשוב ותורם לשיחה וממשיכים לדקלם שירי
אהבה, מוחקים בדבריהם את השורות התפלות שניסיתי אני להוסיף.
והיא מצדיקה אותו והוא מצדיק אותה ואף אחד מהם לא טועה לעולם.
ואני מנסה לספוג את מילותיהם ולהפנים, לנסות להפוך את שיחתם
לשיחתי, אך לשווא. ושהם מסיימים לדבר הם עולים למעלה ואני
משתרך אחריהם במדרגות לניסיון אחרון לספוג אהבה. והם מתיישבים
להם על המיטה ומתחילים לגעת, להרגיש חום ואהבה. ורק היד שלי
מקרינה כפור ואם היא תיגע בהם בוודאי תשאיר נקודה לבנה צוננת
בבשרם, כווית קור שכזאת. והוא לוחש ברכות באזנה והיא נוגעת בו
בעדינות עם קצות אצבעותיה. והם מתפשטים, וממשים את אהבתם שוב.
בלי מילים, בלי שאלות, רק אהבה. ואני ממקום מושבי המרוחק בקצה
המיטה מנסה לספוג קצת מזה, לעשות את זה לשלי. אבל הלב שלי נשאר
קפוא. וכשהם מסיימים אני אומר יפה שלום והולך לי לדרכי, עדיין
קפוא ונטול אהבה בידיעה שגם מחר כנראה אשוב לנסות להתחמם מחום
אהבתם. ובצאתי היא מסתובבת אליו ושואלת: "אתה חושב שהוא יחזור
גם מחר?" והוא עונה : "אולי, ואולי הוא ימצא זוג אחר לחיות על
האהבה שלו, ואולי הוא אפילו ימצא עוד אחת כמוהו, מתה מבפנים,
וביחד אולי הם יפשירו אחד את השני", והוא מגחך ומלטף את שערה.
והיא מנשקת אותו ושמה את זרועה מסביבו וכך הם נרדמים אחד בידיו
של השני. זכותם, הם מאוהבים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב, אתם
צודקים, איזה
סיבה בעולם יש
לכם לאשר את
הסלוגן הזה?



אחת משתמשת
בפסיכולוגיה
הפוכה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/9/03 12:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה