אני אוהב אותה. באמת. אני לא מתכוון לפגוע בה. יש לי כוח,
ולפעמים אני לא כל כך שולט בו. זאת לא אשמתי. לפעמים היא יכולה
ממש להרגיז אותי. קורה שאני פוגע בה, אבל רק כי זה מגיע לה.
חוצמזה, אני מתנצל על זה אח"כ. אז אני יוצא די בסדר בכל הסיפור
הזה, לא? הרי אני אוהב אותה. באמת.

היא צריכה עזרה. באמת. אני לא חושבת שהיא מודעת למצב שלה בכלל.
היא חושבת שהוא בנאדם נפלא ושהוא אוהב אותה, ואולי זה נכון,
אבל זה לא מכפר על מה שהוא עושה לה. היא מאמינה לו כשהוא אומר
לה שהיא אפס. היא חושבת שזה מגיע לה כשהוא מכה אותה. אבל זה
לא. לפי דעתי היא צריכה להתרחק ממנו, וכמה שיותר מהר. למען
האמת, היא צריכה להתנתק ממנו לגמרי.

אני יודעת שהוא אוהב אותי. זה לא משנה מה הם אומרים. אני לא
הולכת לוותר על הבנאדם המדהים הזה שאוהב אותי כל כך רק בגלל
שהוא מאבד את העשתונות לפעמים ומרביץ לי פה ושם. לסבלנות של כל
אחד יש גבול, ואני יכולה להיות ממש מעצבנת לפעמים. אבל הוא אף
פעם לא יגרום לי נזק רציני. באמת.



אני מתחילה לחשוב שאולי יש לו בעיה. הפגיעות הגופניות שלי
מתחילות להחמיר, והוא צועק עליי יותר מתמיד. הוא מתחיל להתעצבן
מכל דבר קטן.
לא נורא, גם אם יש לו בעיה, נעבור את זה ביחד. הוא יתגבר על
זה, אני יודעת. ואני אעזור לו, כי אני אוהבת אותו. באמת.

אני עומדת כאן, ומסתכלת על עצמי. יותר נכון, על מי שהיתה אני.
הדמעות שלי נראות כמו פנינים. זה מרגיש קצת מוזר להיפרד מהגוף.
אני יודעת שהוא לא התכוון. הנה - הוא כ"כ מצטער. הוא לא מאמין
שזה הוא בכלל. ברור, כי הרי הוא אוהב אותי. באמת.