התארגנתי לקראת שינה כמו בכל ערב: צחצחתי שיניים, ארגנתי את
המצעים... אהה, וגם הכנתי שעון מעורר לקראת הפגישה שהייתה לי
ביום שלמחרת. נרדמתי בערך בשעה עשר וחצי שהיא השעה הרגילה.
באמצע הלילה קמתי כרגיל בגלל שהייתי חייב להשתין (מעצבן, אתם
לא חושבים?). ניגשתי לעבר השירותים ולפתע שמעתי רחשים מוזרים
מכיוון המטבח.

רצתי מהר למטבח וכמעט שנפלתי על הצעצוע של אחי הקטן. היססתי אם
להדליק את האור ולהתעמת עם מה שנמצא שם בחושך המבעית של המטבח,
או להבליג ופשוט לרוץ לשירותים כי עדיין לא הלכתי ובאמת שהייתי
חייב. החלטתי להיות אמיץ כהרגלי (כן, בטח!) והזזתי את ידי
לכיוון מתג ההפעלה של האור. הדלקתי את האור ו.... טם טם טם!!!!


קבוצה לא מבוטלת של ג'וקים מתרווחים על שאריות אורז שלא יכולתי
לגמור בערב, מפצחים פיצוחים, ורואים בטלוויזיה 5 אינצ'ים
שבמטבח את המשחק מאתמול של מכבי.  "היי בחור, רוצה להצטרף?"
שאל אותי אחד הג'וקים שנראה סמכותי ביותר. "תראה, אתה לא יודע
כמה ליטרים יש לי בשלפוחית כרגע. אני חייב להתרוקן!" עניתי לו.
"נו זה באמת כמה דקות. בוא, אני בטוח שתוכל להתאפק עוד קצת. הם
כבר בהארכה. זה צריך להסתיים כל רגע. נו בחייך!". אני אומר
לכם: אם היה בנאדם בעל כושר שכנוע כמו של הג'וק הזה, הוא כבר
מזמן היה מנהל את המדינה. נעניתי לבקשת הג'וק הסמכותי
והתיישבתי על כיסא ליד השולחן עם האורז.

"נו, אז מה שמך איש לילה?" שאל אותי הג'וק הסמכותי הזה. "אני
שמשון. מה איתכם חבר'ה?". כמובן שציפיתי רק מהסמכותי ההוא
לענות, משום שהאלו האחרים היו עסוקים מדי בפיצוח של פיצוחים
ובכדור שמתגלגל לו לאורך המגרש. "שמי שרגא. ואלו פה ששקועים
במשחק הם אחיי ואחיותיי. הנה תראה: זה שמפצח בקולי קולות זה
אילן, וההוא עם הצעיף מרציפן של מכבי זה סעיד." היה מאוד נחמד
להכיר את כל הג'וקים חובבי הכדורגל האלה, אבל באמת שהייתי חייב
להשתין.

אט אט עבר לו הזמן (5 דקות... אבל כשחייבים להשתין, זה באמת
כמו נצח!) והמשחק נגמר בניצחון של מכבי. כל הג'וקים האחרים
סוף-סוף התפנו אליי. עשיתי איתם היכרות אישית קצרה ביותר כי
השלפוחית לחצה חזק. היכרתי את דינה ורינה שהיו תאומות זהות, את
ג'ון עם הצלקת על הגב, את דני הקרציה (כן, פשוט הוא חבר טוב של
שרגא אז הוא נדבק לו לתחת...) ועוד רבים אחרים. "אנחנו חייבים
לעוף מפה! אמא מחכה בבית", אמר לי שרגא בקול סמכותי כתמיד.
"אני מבין. גם אני באמת שצריך כבר להתרוקן אם אני לא רוצה הצפה
במטבח. עופו לשלום." פתחתי להם את הדלת האחורית שבמטבח, וישר
הם נפנפו בכנפיהם ועפו לדרכם. הספקתי גם להבחין ששרגא מנופף לי
לשלום. נופפתי לו בחזרה, סגרתי את הדלת, ורצתי לשירותים
במהירות שאפילו צ'יטה לא הייתה מבינה מה עבר ליידה. זהו! רווח
לי.

באמצע הלילה קמתי וראיתי שהמיטה שלי מוצפת. אוף!!! כמה שאני
שונא חלומות "מציאותיים"! הורדתי את כל המצעים, השארתי את
המזרן לאוורור, וחזרתי לישון על הספה שבסלון. קמתי לפני 5
דקות. שאלתי את אחי מה השעה? הוא אמר לי שהשעה 9:56. אתם לא
יכולים לתאר לעצמכם כמה שאני עצבני עכשיו. השעון המעורר נשאר
בחדר שלי ולכן פספסתי את הפגישה. הכל בגלל שרגא!