חזרתי הביתה היום ,
זו הייתה חרא של הרגשה...
אולי בגלל חצי בקבוק טקילה ששתיתי בגללך
או אולי זה בגלל שהקאתי את כל מה שאכלתי כל חיי
או פשוט זאת ההרגשה הרגילה שבאה עם זה שאני רואה אותך.

אני כל כך שונא אותך מתבלטת צוחקת עם כולם,
אבל כל פעם שאת עוברת ליידי את שותקת,
מוחקת את החיוך...
כאילו לא היה שם.

את משתמשת בי כשאת צריכה
ואז גם פתאום את נחמדה ובאמת מדברת איתי,
זה בניגוד לחוקים שלך,
לא ממש איכפת לי...
את כלבה ואת זונה ואני אוהב אותך.

אולי את רוצה להיות חברה של כולם
וכביכול ידידה גם שלי אבל לא ממש הולך לך.
ידידות זה משהו יותר חזק מחצי מילה פה וחצי מילה שם...

אני אנסה לשכוח אותך אבל אני רואה אותך  כל יום - כל לילה.
יש כל כך הרבה אחרות אבל אף אחת לא  תיהיה תחליף,
תחליף אליך, לשנאה שלי אליך...