אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אִמִּי בּוֹכָה
זֶה מוּזָר
מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ בּוֹכָה
וְהַבֶּכִי שֶׁלָּהּ נִשְׁמָע כֹּה מָתוֹק לְאָזְנַי
הִיא אֵינֶנָּהּ מְדַבֶּרֶת
הִיא אֵינֶנָּהּ צְרִיכָה לוֹמַר דָּבָר
אֲנִי מֵבִין
גַּם לְלֹא מִלִּים.
אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָהּ;
אִמָּא,
הַבִּיטִי עַל הַשּ-ָדוֹת וְהַיּעָרוֹת
עַל הֶהָרִים הָעֲצוּמִים
עַל הַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים
הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים
וְהַיָּם הַגָּדוֹל
 שִׁמְעִי אֵיךְ הֵם צוֹהֲלִים לִקְרָאתֵךְ
הֵם רוֹאִים אוֹתָךְ עַכְשָׁו
וּמְדַבְּרִים אֵלַיִך
אַתְּ נִמְצֵאת בָּהֶם
וְהֵם בָּךְ
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִמִּי מְחַיֶּכֶת
מְחַיֶּכֶת וּבוֹכָה
וְהַבֶּכִי שֶׁלָּהּ
כֹּה מָתוֹק
כֹּה נֶהֱדָר
כֹּה עָרֵב לָאֹזֶן
הוּא בּוֹקֵעַ מֵהָעֵצִים מֵהַשּ-ָדוֹת
מֵהֶהָרִים הַגְּדוֹלִים
מֵהַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים הַהוֹלְכִים לַיָּם
יָם הַגַּעְגּוּעַ:
הַיָּם שֶׁאַף-פַּעַם אֵינֶנּוּ מָלֵא.