אני מספרת את זה רק כדי שלא יגידו לי יותר שיש בחירה בין נכון
ללא נכון. יש בחירה רק בין לא נכון אחד לאחר.

גיא: את יודעת שהוא ניסה להתאבד היום. הוא הכניס מחסנית לאם 16
ודרך, ואני קפצתי עליו ולקחתי לו את הנשק.
אני: למה לא הודיעו לי על זה מוקדם יותר? לפחות יכולתי לנקז
קצת מהדיכאון שלו.
גיא: תשמעי אל תספרי לו שאמרתי לך... ואני חייב ללכת.
אני: ביי. ותגיד לו לבקר אצלי מחר. ואני מאוד אתאכזב אם אתה לא
תהיה שם. אה, וגם החברה שלו, איך קוראים לה? אסתר. גם היא
צריכה להיות שם.

גיא הלך. ידעתי שלא יהיה לי שקט בשעה הקרובה. הצללים התעבו.
"הוא שלי את יודעת. הטרף. הוא לא יהיה שלך"
אני: "אתה באמת חושב שהקול הזה והצורה הזאת של הדרקון מפחידים
אותי 'ניקטירי' ?! אני יודעת מה אתה. כן, אתה יכול לחסוך
אנרגיה בהצגה אישית של בני מינך ושלך ספציפית. אתה המולנגרו
שד המוות. ואתה באת לאיתמר.
"מכשפה, מה" הוא חייך וגירד בטופריו את האספלט בהנאת מה.
"חשבתי שהנצרות הכחידה את כולכן בימי הביניים. טוב את חייבת
לסלוח לי על ההופעה, אבל מיסטיקנים מתרגשים ממנה. זה לא ישנה
דבר, הוא שלי!"

שלחתי את ידי לשרשרת האלמוג שלי. אלמוג מרחיק שדים. הוא הביט
בשרשרת וגיחך. השרשרת נשברה. חרוזי אלמוג התפזרו על הריצפה כמו
טיפות דם.

"את תצטרכי יותר משרשרת יפה כדי להרחיק את שד המוות. מחר הילד
שלי."
אני: "אתה יודע יפה כמוני שהילד לא שייך לאף אחד מאיתנו. אני
מסוגלת למלא אותו אושר ולטהר את... את הזוהמה שלך, ואתה מסוגל
למלא אותו ברעל. כן. אבל בסוף ההחלטה היא שלו."
"וז-ה מה שנותן לך תיקווה מכשפה? החלטה של ילד טיפש? הרי הוא
לא מכיר את ערך החיים שלו!"
"לא. הוא לא מכיר." עניתי. "הקרב מחר ילדת כישוף. אני מציע
שתתכונני לך." הוא לחש ונעלם בחוסר סבלנות אל תוך הערפילים של
הבוקר.

אני: אתה יודע למה קראתי לך לפה איתמר?
איתמר: לא למה?
אסתר: תפסיק להתמם אתה יודע יפה מאוד למה אתה פה.
אני: אין צורך לכעוס. אתה פה כי כולנו דואגים לך. אני, אסתר,
גיא למרות שהוא לא פה כרגע. (ושלא יתפלא אם הוא יקום בבוקר מחר
עם זנב). אתה ניסית לקחת את חייך שלך אתמול. הלא כן?
איתמר: זה היה קטע של רגע. אני לא יודע דיוק למה רציתי לעשות
את זה, זה פשוט הצבא דפק לי את החיים"
אני: אסתר, יש משהו שאת צריכה לדעת: הוא תיכנן להפרד ממך אחרי
שהוא ירויח מספיק כסף מהרעיון שלו. הוא אמר את זה בנוכחותי
ובנוכחות גיא לפני כמה זמן.
אסתר נכנסה להלם. ולזמן מה לא אמרה מילה. נתתי לשתיקה כואבת
להמשך זמן מה. הוא ניסה לגעת בה, אבל היא נתנה לו סנוקרת ישר
לחזה. הוא רבץ כמו כלבלב רחוב על האספלט שליד השער שבו אני
מקבלת אנשים שאני לא בבית. ברגעים כאלו אני באמת לא יודעת למה
אני טורחת. מי ידע שאני איווכח כלכך מהר שיש קרב קשה כלכך
לפני?
אסתר: אתה צריך עזרה איתמר! אתה צריך פסיכיאטר.
איתמר בחיוך מתנצל כמעט אמר: אני לא משוגע!
אסתר: אמרתי לי שאתה רוצה להתחתן איתי עוד שנה. אבל איך אוכל
להתחתן עם אדם שברגע הראשון של קשיים יתאבד? אני אוהבת אותך.
אתה יודע את זה. לך להורים שלך ותבקש כסף. או לפחות תדבר איתם!
הגיע הזמן שתתנקה מהכאבים הישנים.

הוא חייך ואמר: אני לא משוגע.
הפעם הוא קפץ. היא נתנה לו מכה באשכים. הוא רץ מסביב לביניין
כמה פעמים.

אסתר: מה יקרה לו?
אני: במקרה הטוב ביותר או הרע ביותר? או שמא את מעדיפה את
הסביר ביותר?
אסתר: הסבירי את כולם.
אני: במקרה הטוב ביותר הוא יבקש עזרה, ובכך יבטל את הכוח שכובל
אותו לדבר שמחפש לבלוע את נשמתו.
היא פערה את פיה לרווחה.
אני: אני מתכוונת ברצינות. אני לא צוחקת לרגע. במקרה הגרוע
ביותר הוא לא יבקש עזרה ואז הוא פשוט יאבד כל רגש. הוא לא יאהב
יותר, לא יכאב יותר, ולא ירגיש יותר. ובמקרה הזה באמת עדיף
שהוא ימות קודם. לחיות בלי נשמה זו הקללה הגדולה ביותר. נוכחתי
בזאת בעבר. ובמקרה הסביר ביותר הוא פשוט ימות.

אסתר הנהנה בהבנה.
איתמר חזר לשבת. "אני לא משוגע"!

אני חשתי תזוזה בין הצללים. ידי נשלחה לניצב הסכין הלבנה
שהייתה מוסתרת בשימלתי. לא שהיה בה שימוש במקרה הזה. מתכת קרה
מפחידה פיות, או שדונים שובבים לכל היותר. זה מה שהיה משוח על
הלהב שעשה את כל הסיפור הזה יעיל יותר בקרב נגד המולנגרו. רוש.
העסיס נותן ללהב קיום גם בממלכת הרוחות. וזה הנשק הכמעט יחידי
שהיה לי.

השיחה המשיכה לקלוח בין אסתר לבין איתמר והם לא ראו בעצם את
הקרב עצמו.

"באתי לטירפי החוקי. הוא יהיה שייך לי מעתה!"
"לא מולנגרו, הוא לא יהיה שלך".

אמרתי מילה בלחש. במקום שקודם לכן פיזרתי אבקת פיגם וציירתי
בשמן זעפרן רונות הגנה החל להופיע אור. מגן נוצר שהפריד ביני
איתמר ואסתר לבין הניקטירי- שד המוות. זה יקנה לי זמן מה. נתתי
לאסתר חפץ כהה. ואמרתי לה בסוד:" זה בסדר הוא לא בגד בך. וזה
עבור הגנה מרוע... קראתי על זה בספר, קקטוס חנוט במלח"

השלכתי את הסכין לעבר השד. השד התפוגג. ידעתי שהוא יחזור.
ידעתי שאני לא יכולה להרוג אותו. המוות הוא ניצחי ואפילו אני
לא אעמוד בפניו. ואני יודעת שדחיתי את הבילתי נמנע אבל אין לי
מושג למה.

איתמר סלח לי על שפגעתי בך. סיפרתי את מה שסיפרתי לאסתר רק
בגלל שדאגתי לך. אסתר סליחה ששברתי את האשליה שלך. איתמר לא
מושלם כמו שאת חושבת וגיא, סלח לי על שבגדתי באמון שנתת לי.

"ניצחון זמני מכשפה קטנה. אבל זמני עוד יגיע. אפילו עבורך".