כמה השפעה כבר יש להשתכרות אחת על חיי?

הנה אני יושב איתם,מלצרים בדיוק כמוני...באותה העבודה, מקום
נחמד... רובם מעל לגילי אבל למי זה כבר חשוב פה? שלוש בקבוקים
של יין סילקנו, לא, הנה הוא שולף עוד 2... 5 לעשר איש, אלה
יחסי כוחות נורמאליים.. שנים לא ממש רוצים לשתות היום, הנה
וכבר יחסי הכוחות השתפרו...
טוב שתה. הוא אומר, ומי אני שאסרב? אז מתחיל לרוץ הבקבוק
בסיבובים, חרא , אין כוסות לכולם אבל הם חיים עם מה שיש להם
בפה,אז בטח גם אני אצליח. אני אשתכר היום? אני שואל אותי, למי
איכפת? לי אין בעיה, מחר אין לי שום דבר מיוחד. אני לא כמו
הבחור הזה שלא התעורר לבגרות שלו, לאן הוא הלך בכול מקרה?

הנה הם כבר מגלגלים את הפרחים מערבבים עם טבק הסיגריה ודוחסים
פנימה, הנה קח אומר - לא.. לא מעשן. אחלה..אני כבר רואה איך
הוא מתרצה, הרי עכשיו יש לו יותר. הנה בא המנהל, זורק לו קופסת
גפרורים,הרבה דחוס בה, המון פרחים יש בה. והנה מתחיל העישון
המסורתי, מתחילים "הקטרים".
היין נמאס עליי אומר אחד.
למה? יין טוב. אומר אחר,
כן אבל שנה אותו יין, יין של של אולמות ארועים.
כן אה, בוא נכתוב תלונה. גלים של צחוק פורצים בינינו, גראס הוא
גראס, לא תקח את זה ממנו
איך בכלל הצלחת לפלח אותו ?
מה זה בעיה?

וכך נשב, נשתה ונעשן, חוץ ממני כמובן שאני הרי עוסק בספורט,
האלכוהול נספג טוב יותר, כך קבעתי לי אני, אחרי שראיתי
"ספורטאים" שמעשנים.אולי אין זה נכון בכלל אבל את זה לא תקח
ממני, כי כמה כבר השפעה יש להשתכרות אחת כשמחר אני כלל לא צריך
לקום מוקדם, מי בכלל שם שהשעה היא 3?


עוד כמה דקות נתחיל לפתח תיאוריות על החיים.. ככה זה כששיכורים
ומסתולים, אני לא, כי...
אני רק שיכור. נראה לי שאתה תאחר מחר אני חושב לעצמי, מחר אתה
קם ב10 ...אבל השעה היא 3:30 .. טוב לא חשוב, בוא נמשיך עם
התאוריות.

זה מוזר כמה יצירתי באופן מטופש נעשה האדם בשעת שתייתו..כמה
דברים מעניינים יש לו לפלוט פתאום. הנה מראה לי אחד כמה הוא
אוהב לעשן את הסיגר שלו...פשש גבר...אני אומר ומודד על השעון
את השכטה האינסופית שלו, אז מה שעוברים ערבים, חברה שעובדים
איתנו, ערבים, רוסים מי כבר אין שם. חבל רק שאני מתקשה לתת בהם
אמון, אבל מה יעזור, הרי איני נותן בהם אמון בכלל, בהם
בערבים.
בטח יעצרו לדבר איתנו, הם בדרך לזונות, טוב...לילה טוב.

האוטו הזה לא יגיע היום?????????
הנה אני אתקשר.. אני מרצין לצליל ההתחברות של האורנג' שלי
לסלקום שלו, של המנהל שלנו.
אוף, הרבה זה יעלה לי.ההשתכרת? אולי. השיחה? בטוח, ועוד הביג
טוק הזה. קול ישנוני כועס עליי, אבל אני מדבר רגוע אף על פי
שהעולם בחוץ כבר נראה הרבה יותר שמח והנה נהיה לי טיפונת קר,
לי אף פעם לא קר, כנראה שהורידים כבר התרחבו. הוא כועס כי הנהג
שהיה אמור לאסוף אותנו אכן הגיע, רק אנחנו לא.

טוב הוא נוסע,  אבל אני לא שם, אני משתין לי בתענוג ליד הפוסטר
של יעל בר זוהר כשהיא מראה שיש לה פלפל, איך לעזעזל לא קר לה
עכשיו בלבוש כזה?
אווו...אני מנהיג מלידה, איזה רעיון גאוני, הנה מצטרפים אליי,
שאר המלצרים.

כמה שאני שיכור,
היי אלכס, בוא תשתה...
יאללה תעביר.

מחר אני אעשה את אותם הדברים, מזל שאין לי כאבי ראש אחרי כול
השטויות האלה. אני אוכל בשקט לחיות את חיי, איש מכול היפי נפש
במקום הזה, בית ספר לא יטרח בכלל לשאול את עצמו מה אלכס כול כך
מרוצה היום. כי מחר כבר לא יראו, הרי אין השפעה להשתכרות אחת
על חיי.

>תגיד בחור קוראים לך אלכס אה?
<אני אלכס, לוחצים ידיים ומכירים.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו שותים יחד, וקודם הרי לא ממש עבדנו
כול כך אז מי כבר צריך שמות?

חבל שאין בנות, על מי רק לא הייתי מטפס עכשיו?
בבוקר הכול היה רק זכרון ביו כה וכה. אבל כול המלצריות היפות
כבר עזבו, כמו גם הלא יפות.

טוב יאללה חברה נוסעים. בנסיעה עתידים אנו לשתות ולשתות, בדרך
הבייתה אני אלך מזמר לי תאוריות על זה שאני צפויי לעלות את מה
שקורה פה על נייר, על מחשב, על אתר. אבל קודם אני אתן לה
לקרוא, מה היא תגיד? הרי לראושנה אני כותב על נושא לא רציני.
רק על מחירה של השתכרות אחת.
כמה שהיא זולה.

הביתה נכנסתי. התחברתי, רואה רק במעורפל איכן אני צריך לרשום
את כול הססמאת, אז מה, עדיין לא אישרו לי את היצירה הקודמת.
אבל היא כבר בטח קראה אותה. בבוקר היא תספר לי מה היא חושבת.
אני מקווה. עכשיו השם שלה כבויי , כמו שהוא כבויי הרבה בזמן
האחרון. כבוי במין דממה ממיתה, דממת מוות שכזאת. אבל לא רצוי
שנדבר עכשיו, כי אולי בסוף יהיה מחיר להשתכרות אחת.

חרא, אני לא מרגיש טוב ואני גם לא מספיק להגיע לכיור, כן כי
אני שונא להקיא בשירותים.
מזל שאמא ערה, היא תמיד ערה כשאני לא חוזר. היא יוצאת בבהלה
כשאני מקיא את נשמתי בצרור של שלוש כניסות, מסכנה, היא נשארה
לשטוף את הזבל הזה כשהיא חושבת שאכלתי משהוא רע בעבודה, זה גן
אירועים אמא, אלה דואגים לאוכל טוב, אבל לה אני לא אגיד, אולי
כי היא גם לא ממש רוצה לשמוע אחרת. אני גם חושב שזה אינו הזמן
לספר לה על הציון במתמטיקה. מתי בכלל הזמן? מזל שאמא לא שמה לב
שהיא מנקה את המחיר של התשכרות אחת.

החתול שלי על המיטה, הנה אני אלטף אותו, אשכב ליד היצור הקטן
והמכורבל, כשאני אנסה לנשוך לו את האוזן הוא בטח יכניס לי כפה
שעירה ומצופרנת לאף וילך לבדוק אם לא השארתי משהו בצלחת שעל
שולחן שלי.

אני כבר אתעורר מחר בשעתיים הפרש מהזמן שהייתי צריך לקום
בו...ואתם יודעים איך זה, ההפרש הוא אף פעם לא לטובתך. אז אני
אוכל דנונה של תפוחים שאמא קנתה לי ואלך לבית ספר כשאני מקפיד
לא להתקל במחנכת שזה מכבר סיימה ללמד את הכיתה שעתיים של
ספרות, אבל לי לא איכפת, מה הם מחירם של שעתיים ספרותיות, הרי
כמו השתכרות, זה הכול זול. רק שההשתכרות נותנת לך שפע של זמן
להביט על הכול בעיניים הרבה פחות איכפתיות, נותנת לך שפע של
זמן לפתח לך תיאוריות מכאן ועד ההנג אובר. מה גם שכשאתה מביט
ככה על מה שקורה איתך,הרבה יותר קל לקבל החלטות כמו לשים ז על
הבחורה שבגללה דברים מאפנים אותך כבר חודש.

כן, לחבר'ה שלי אני אספר מה ולמה ונעביר חוויות עם אלה שהיו שם
איתי,במיוחד עם זה שאני בטח עתיד לפגוש בקניון מאוחר יותר, אבל
אלה הם וזאת היא, המחנכת.
היא לא תבין שמחר אני לא רק אאחר לבית ספר, אני גם לא אלך
לבדיקות רופא, ואני גם אקבע תור מחודש בדיוק על התאריך שאני
צריך לסוע לחיפה לצו השני שלי, כי אני פשוט אשכח.
איך היא מסוגלת להבין את חיי כשאני כלל איני מצליח להעריך
נכונה את המחיר המדיוק של התשכרות