ומודה על שנתת לי יער יחף,
חף מהלמות העיר המכוערת,
מזוהמת באספלט וצמיגים מנוקבים
ממתין למגבה שירים אותי מעבר לפסולת אורבנית,
השמש מנגנת לי קורי עכביש,
שוחקת בהם טפטופי משי,
טחב עצים ואמא אדמה,
פצפוצי עלים, צעדים מהוססים,
ונפתח.
שאריות אדמה בציפורניי רגליי,
רגליי הלבנות המנוונות,
ידעתי מזמן את שראיתי אתמול,
הפחד לחפש שיתקני,
היער חזר אל חיי בעוצמה,
מוכר עצמי לשרכים ירוקים, לעלים
ולריח.
חיפושית אדומה מנוקדת שחור
נושאת ברכתה אל החופש
זר לא יבין זאת.