שם, מאחורי הבמה המוארת
בדממת מחיאות הכפיים
אני קטנה
קטנה ממש כמו אז.
ואני רק רוצה את החום ההוא
את החום ההוא שוב
האורות
והקולות
והמחיאות
והתשואות.
רק עוד רגע
להתנחם בגופה של אהבה
גדולה כל כך
זרה כל כך
מחוספסת
מפוספסת
תאהב אותי כי אני
שלך
ושלהם
לחוד.
אמרת שנתתי יותר מדי
שעשיתי אהבה עם הקהל
ומכרתי את נשמתי לאותו שטן
אותו שטן שמתחבא מאחורי הקלעים
אורב לילדה הקטנה שבי
ומשכנע אותה
לעלות על הבמה
רק לרגע קט
באולם ריק
ושקט
וחשוך
לעצום את העיניים
לשיר שיר ילדותי בקול רם
ומפוכח
קר
ולבד
כאן
ועכשיו
אני מגשימה
תעצור אותי אם תוכל
כנפיים עשויות מקטיפה אדומה
אני לא
עוצרת
גם כשכבר נגמרת
גם כשכבר מוכרת
משחק שיקרי ומיותם.
מעיין אושרי הקטן
דלו דלו
קסמיו
ואני מיותמת פתאום
מהבמה
מהקהל
מהיותך
מהיותי
שלך
כלום כבר לא נשאר לי כאן
כסא ריק ונטוש בצד מאותת לי
ואני מתפרקת
בצלו
מתרפקת
על שלא
מטיח בפניי את האמת ככולם
אני דומעת ודומעת
ובאינסטינקט של כוכבת
עוד בודקת
במבט מבוהל
שאיש לא רואה
ואיש לא יודע
ואיש לא יגיד
דמעותיי לאחר.
ואז שם
מאחורי הבמה המוחשכת
מתוך צלילי הדמעה הכואבת
אני סוגרת
מסך קטיפה אדום
תלוש תלוש
מתוך
חלום
רק מבט אחרון
רק לחרוט בזיכרון
את מתק
התשואות
הכיסאות
ריקים
ומחכים
רק לי
אני
נפרדת
בדממה...
כשהייתי קטנה , וגם כשהייתי גדולה, רציתי... להיות שחקנית.
|
