אני יושבת על המיטה המרעישה שלנו, ובוהה בראי הגדול מולי. אני
מסתכלת בפנים הניבטות אלי מהראי, והן נראות לי לא מוכרות. קרה
לך פעם, שהסתכלת כל כך הרבה בפנים שלך בראי, עד שהם הפכו להיות
זרים? לא שלך? לא שייכים לאף אחד?
אני יושבת ובוהה ותוהה, לאן נעלמתי. זוכר כמה הייתי יפה
בפגישות הראשונות שלנו? ולא בגלל הגופיות בלי החזייה, השיער
הפזור, או המבריק בשפתיים. אלא יופי כזה, פנימי קורן וזוהר.
ואתה ורק אתה, היית הגורם ליופי הזה, עכשיו שאני בוהה בראי, לא
נשאר ממנו כלום. והפנים שלי נראות לי דהויות ואפורות, והשיער
סתמי ובלי ברק.
אני קמה מהמיטה והולכת למקלחת, לתת למים לשטוף מעלי את המועקה,
לתת לזרם החם, להרגיע ולרכך.
אני עומדת במקלחת, מתחת לזרם המים החמים, ועוצמת עיניים. המים
זורמים על גופי, ומרפים לאט את השרירים המתוחים, ואת המחשבה.
אני פוקחת עיניים, ומביטה בטיפות המים הגולשות להנאתן במורד
שדיי הלבנים והמתגעגעים כל כך למגעך החם והמעורר. פטמותיי
מזדקרות בעליצות לנוכח מחשבה נעימה זו, ולמרות חומם של המים.
עוד מעט יתמלאו שדיי, ויתפחו ויגיעו לשיא גודלם, בתקופת ההנקה.
אל תתלהב כל כך, בהריון הקודם, ולמרות שהם התחילו מנקודת פתיחה
מרשימה יותר, הם הגיעו בשיא לCAP D ולמרות שלי היה נראה שיותר
גדול אי אפשר, אני בטוחה שמה שיש לך בבית גדול ומרשים בהרבה.
אני מחליקה את ידי לאורך גופי הרטוב והחלק, בודקת מה שלום
הבטן, אך אין עדיין כל שינויי מורגש, והיא רכה ונעימה. אני מטה
את ראשי לאחור, שזרם המים ייפול על מצחי, זה תמיד מרגיע אותי
מאוד, ומעביר בגופי צמרמורת נעימות. אני חולמת אותך בהקיץ,
נמצא איתי, מתבונן במבט המופלא שלך, שגורם לי לעוף בתוך עצמי.
מבקש לראות להתבונן להיות בתוכי.
אני חופפת ראש, ומסבנת פנים וגוף בספוג וסבון ריחני. אני שוטפת
מעלי את הסבון והעצבות. ויוצאת מהמקלחת. מהבילה ורכה, אני
מתעטפת במגבת הגדולה (ועוד אחת קטנה יותר לשיער), וחוזרת לאיטי
לחדר השינה. שם אני מסירה את המגבת מגופי, ומביטה שוב בראי
הגדול, הפעם בגוף כולו ולא רק בפנים. גופי מבריק וסמוק מהמקלחת
ומהמחשבות עלייך, ועדיין לא ניכרים בו סימני מתיחה, או
התעגלויות חדשות. אני מורחת קרם גוף לאט בתנועות ארוכות
ונעימות על כל הגוף, מקפידה למרוח על ישבני הענוג, על הבטן,
ועל שדיי, לצמצם עד כמה שאפשר סימני מתיחה עתידיים. אני מביטה
בגופי המצוחצח והמרוח בפעם אחרונה בראי, לפני שאלבש את הפיג'מה
שלי. הרבה שנים לקח לי ללמוד לאהוב ולקבל אותו.
אני מתמתחת מול הראי, וגופי מגיב אחרי, קודם נמתחות הידיים
למעלה, ואחר כך הגב והבטן, השדיים עצלות, נמתחות אחרונות,
ועולות למעלה בעליצות. אני בודקת איך הן משנות צורה, ומגיבות
בהנאה לכל שינוי במתיחות שלי. אני חושבת אותך מאחורי בראי,
מלטף את גבי, ונושק לצווארי, אני מתענגת על המחשבה החמקמקה.
נעשה לי קר פתאום, ואני לובשת את הפיג'מה. אני מסרקת את שערי
הרטוב והארוך מדי. ונשכבת על המיטה. אני לבד ושקט בבית. ואתה
כל כך חסר לי. כל כך חסר.
לילה טוב אהוב יקר שלי.
לילה טוב.