הסיפור שלא נגמר כותב עצמו יום אחרי יום
שיחה אחרי שיחה, בכל פעם שהעיניים נפגשות
שהקול נשמע, כשהלב כורע
תחת געגועים הניצחיים לקשר שסופו ידוע
אותו גוף מושלם, אותה התנהגות שנויה במחלוקת שלא תיפתר לעולם
אותם שני חורים שחורים בין אף לעפעפיים
כל אלה חוזרים אלי פרק אחרי פרק בדיוק אותו דבר אבל תמיד קצת
אחרת
הסוף כבר ידוע הטרגדיה תישאר טרגדיה יום אחרי יום שיחה אחרי
שיחה
פרק אחרי פרק תמיד נמצאת אותה השאלה
היא אוהבת או סתם מתגרה?
אני אוהב או סתם סרוי בלא נודע?
כל אלה סתם פרטים קטנים בעלילה
בשורה התחתונה אני רוצה חזרה
אבל יום אחרי יום שיחה אחרי שיחה
אני פותח את הספר וקורא מההתחלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.