|
לגור
א.
מתוך העלטה נגלים
שמים ניצתים כמו
סיגריה ונאכלים לאיטם
במשך יום.
מהבהבת לה מאי שם
( כגוף אישה עגלגל
במעברי מחשבה עדינים )
תקווה יפה רצוצה
בין חלקיקי טל ו
טפטופי שמש.
ב.
הו הנה פונה לה
אפלולית הליל
לקבל בחרדת פתיחה
פני יום חיוורים.
אט-אט שורק לו הרוח
את כיוונו ומלטף
ספק סותר
בפני תמימים מהלכים
בשעת בוקר.
לשווא מרקד הטל
בעדנה אין קץ בקצותיו
של העשב המוריק.
אבקני הצוף מאדימים
כעלמת חן נבוכה
נוכח עלם ביישן
ותמיר - מתולתל ומחויך
מאין כמותו אך כל זאת
בחלום. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.