מתבוננת לתוכי
לתוך קרביי
לתוך מעיי
תולעת הסקרנות
נוגסת מותירה
גללים של חום.
ובערמות
התהיה וחוסר האונים
מתערבלים פחדים
רוויים בסחי
זיכרונות
מחוקים
הזוחלים בתוך הנימים
מאיימים וכואבים.
עפתי
ואני בתא גזים
מי יאמין,
מנסה לברוח
על אנשים דורכת
על גופותיהם מטפסת
חשה במערומיהם
בדבקותם
מריחה את ריחם
ריח הפחד
מק המוות
והזעקות
קורעות את אזני
ואני שם.
אין איש,אין איש
שששש
לא לדבר
לא לבכות
להיות חזקה
חזקה
חזקה
שששש
הולכת לים מביטה לגלים
מסתכלת על הגוף המימי
עטור התחתוניות
הלבנבנות כחולות ירוקות
וזורקת עצמי לתוכו
ובסערת הכאב טובעת
אוחזת בגל שמטילני לחוף
נושמת נשימות עלבון
מתכרבלת בחיים
מרימה את עיני
ובין המון האדם
בודדה כואבת
אין חולק
אין איש, אין איש,
אז מתתי.
התפוררתי
ואני רק חול ועפר. |