חשקתי באווירה הפסטורלית שמוצגת לפניי,
גם מתים מתעוררים למראה הזבל הזה,
בזזז באוזניים,
כל היום בזזז,
נתפוס אותו, נהרוג אותו.

כל הכעס מתפרץ כאשר אתה לבד,
רוצים לכבוש את העולם,
אה?
יוצאים מתווי הפנים המחויכים למדי,
רוצים לכבוש את העולם,
אה? מתי? היום?

הדימיון של האדם מוציא את השיעמום,
העיניים הבינו שחייבים למצמץ,
רק בשביל השקט הפנימי,
לבד זה טוב!

מחר מי ישאל מה קרה?
גם הם צריכים להציג קצת רגשות,
ככה זה אצלנו.
כל רגע, אחד יוציא את "משפט החוכמה",
"בואו נחיה את הרגע".