עמית לעט / במקום ארוחת בוקר |
הביט בכסא שסימן עכוז עליו
שלה בודאי שלא נמחה
בדמותו במראה שעמדה לבדה
רק בבואתה נשארה
דמות נקבה מתפשטת
גופה המסעיר בכתום
לאור נר מהבהב
כמו שפנטז בחלום
בזיכרונו שמור
כמה אמש כאבו חלציו
וכמה גופה חמים
עמוק בפנים כאב עד שידעה
היא לחשה די
הוא אנחה
שוב געשו יצרים
אחר כך דום שתיקה
הביט בכסא שסימן עכוז עליו
שלה בודאי שלא נמחה
בדמותו במראה כה בודדה
רק בבואתה נשארה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|