הייתי חדשה, הם היו כיתה כבר שנתיים.
בהתחלה הכול היה רגיל, אבל אחרי שבוע - הגיע המבחן הראשון.
זה היה מופרע, לא הבנתי מה קורה, בהפסקה, של השיעור שלפני
המבחן, פתאום, כאילו זה ברור, כל אחד (טוב, לא כל אחד - רק 7)
תפס את מקומו (למעשה סתם מקום - אבל אחר כך גיליתי שיש לכל
מקום משמעות), תלה על עצמו שלט עם חלק מהחומר למבחן (זה מה
שהיה כתוב בשלט) והחל לנאום.
אנחנו לא הרבה בכיתה, רק 21 אז ה-14 הנותרים, שהיו בעצם 11 כי
3 לא הגיעו, התחילו לעבור בין הנואמים, נעצרים ליד האלה עם
החומר שמעניין אותם, ואני, ישבתי שם, לא מבינה מה קורה. זה היה
כמו ניו-יורק, שמשם באתי, בניו-יורק, בפארקים, יש נואמים
שמדברים על מה שהם רוצים, ואנשים מסתובבים ביניהם.
ככה הכיתה "שלי" נראתה, ואני, היחידה שישבה בכסאה, בוהה במה
שמתרחש, והנואמים החלו לענות על שאלות הקהל, מדברים מהר עם
תנועות ידיים.
אבל אני, אני אדם שמסתגל מהר, במבחן הבאה היה תלוי עליי שלט -
"פסוקים 1 עד 15 פרק ז'", והיו גם תנועות ידיים.